האיש שסירב להיות גורו

הזמנים משתנים, ובלי שנשים לב השוליים הופכים לפריפריה ומשם קצרה הדרך למרכז. קיבוץ נאות סמדר הוא אחד מאותם משתנים שמתאימים למשוואה זו. בשנת 1989 התיישבה במקום קבוצה רוחנית שפעלה בהנחייתו של יוסף ספרא, איש תיאטרון בעבר, שבשנות השישים עבר לראש פינה והקים בה את "המכון העברי ללימוד עצמו של האדם". התחנה הבאה היתה ירושלים, שם החלו להיאסף סביבו אנשים כקבוצה.

ספרא טען כי מטרתה האמיתית של הציונות היא התעוררות רוחנית, ולשם כך יש צורך לגלות מהו סוד שיתוף הפעולה בין בני אדם. בנוסף הדגיש ספרא כי האדם יכול לדעת את מהותו רק דרך לימוד עצמי, כל לימוד אחר הוא "חיקוי" מסקנותיהם של אחרים על חייהם שלהם. לצורך הגשמה קבוצתית של האידיאלים הללו נראתה הקמת קיבוץ כדרך הנכונה ביותר.

בינתיים נפתחו בערים הגדולות קבוצות לימוד בהשראת דרכו של ספרא, ואלו שנמצאו מתאימים הוזמנו להצטרף לקיבוץ. כשנשאל ספרא על אופי הלימוד, אמר שהתהליך שעובר על תלמידיו אמור להוציאם מההרגלים ומדפוסי החשיבה המתנהלים בנפשם ללא מודעות באופן אוטומטי. הוא סרב לקבל על עצמו את התואר גורו וטען כי חברי הקיבוץ הם אנשים נאורים, הפועלים מתוך בחירה חופשית ומתוך מודעות למצב הקשה שבו נתונה החברה הישראלית.

ספרא נפטר בשנת 2003, בדיוק בתקופה בה יצא הניו-אייג' הישראלי מהשוליים ופילס דרכו את המרכז. בהתאמה גם הפעילות בקיבוץ נאות סמדר הפכה למקובלת, בין השאר בשל הדיווחים הנלהבים מצד המתנדבים הרבים שהיו במקום, בשל שלל המוצרים האורגניים האיכותיים של נאות סמדר שמגיעים לשוק הישראלי, ובשל נאמנותם של אנשי המקום לצרכים האקולוגיים של המדבר. למעשה, שבוע התנדבות בנאות סמדר הפך בשנים האחרונות לעוד תחנת חובה במסע הדילוגים הרוחני של ישראלים רבים. הפעם אין מבחני קבלה, וכל מה שצריך זה להתקשר ולתאם מראש.