מארק ג'ייקובס מתגעגע לימים השמחים של שנות ה- 80 בניו יורק. זמנים שנצרבו אצלו בזיכרון כסוג של מסיבה מתמשכת וחסרת דאגות: "ימים בהם הניו יורקרים חגגו כל לילה במועדונים, השתעשעו והיו יצירתיים, וגם יכלו להרשות לעצמם לחיות בעיר הזאת" ניסח הנסיך של סצנת האופנה העולמית, לעיתונאים, מאחורי הקלעים של תצוגת האופנה שלו, קולקציית סתיו- חורף 2009.
הוא טוען שלא בגלל הקדרות שמרה המשבר הכלכלי, הוא מוצא את עצמו חוגג את האייטיז השמחות. יתכן שזה פשוט רגע סנטימנטלי של מעצב מצליח, אשר מתרפק על עידן לא מאוד רחוק אך מאושר בחייו. היום כשהוא בפסגה יש לו מן הסתם לא מעט חובות ואחריות גדולה, שהם חלק בלתי נפרד מהמעמד. אפילו התצוגות שלו, שבעבר היו נפתחות תמיד באיחור משמעותי, מתחילות עכשיו בדיוק בזמן ואפילו דקה לפני, להפתעת כל מי שהורגלו באיחוריו הקבועים, ובהמתנה המתמשכת לכוכבים שגדשו תמיד את השורה הראשונה.
בתצוגה שג'ייקבס הציג בניו יורק בשבוע שעבר, לא נראו הפעם כוכבים או סלברטיז בקהל. רשימת המוזמנים הסלקטיבית (מ- 2,000 מוזמנים קבועים בעבר, צומצמה הרשימה ל-700 בלבד) כללה בעיקר אנשי מקצוע, שישבו כולם בשורה ראשונה ומתפתלת סביב המסלול.
אף אחד מהם לא חיכה למסיבה המסורתית והנחשבת המתקיימת על המסלול מיד בתום התצוגה, מאחר והודיעו מראש שהשנה היא בוטלה.
אל המסלול נשלחו שישים דוגמניות בתסרוקות מפוסלות עתירות מוס, ואיפור כבד ופנקיסטי בסגנון שנות ה-80, כשלכל אחת מהן עיצוב שיער ואיפור שונים. הסטיילינג השונה נועד להדגיש את האינדבידואליות ואת הייחודיות של הפרט בתוך ההמון.
בין הדגמים שהיבהבו על המסלול היו מכנסיים גבוהי גזרה עם פנסים, שהולכים ונהיים צרים וצמודים לקראת הקרסול, ז'קטים וחולצות עם כתפיים רחבות ומחודדות, חצאיות עיפרון קצרות וגרביונים שחורים אטומים במראה שהוא אחד הקלאסיקות של האייטיז, שכמיות "כפה אדומה" צבעוניות, בדים מבריקים וצבעים ניאוניים זוהרים בצהוב, תכלת,ירוק, כתום וורוד, בהשפעה ברורה מקולקציית המחווה לסטפן ספריוסה, שג'ייקובס עיצב לאחרונה עבור לואי ויטון.
האזכורים לשנות ה-80 היו בולטים, אבל גדולתו של ג'ייקובס היא, שלמרות שמקורות ההשראה שלו ברורים, הוא תמיד מצליח לתת לבגדים שהוא מעצב מראה חדש ועכשווי, שמתעלה מעל האמירה הבנאלית של חיקוי פשוט.
זאת לא היתה קולקציית אייטיז שנראית בדיוק כמו הבגדים שלבשו אז, אלא היא קולקציית אייטיז עם מראה רענן ואופטימי ומבט טיפה נוסטלגי לעידן שחלף ואיננו.