פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לא הרנואר שהיכרתם

      ברנואר מדברים הקיץ על שינוי של ממש. ואכן שמלות הנשף הארוכות יפות ואיכות הבדים השתפרה. אצל הגברים עדיין משעמם ומיושן רוב הזמן

      מעצבי קולקציית הנשים של רנואר מדברים העונה על קפיצת מדרגה עיצובית, בדים משוקעים, תפירה בתשומת לב ופתיחת מערך חדש של חנויות. ובאמת יש משהו במה שהם אומרים. רק חבל שהפער בין קולקציית הנשים לגברים, מעביר את התחושה שמדובר בשני מותגים שאינם קשורים אחד לשני.

      הרוח החדשה בקולקציית הנשים משדרת שיקיות משובבת נפש. כל פריטי המאסט של מותג התופש את עצמו כטרנדי וצעיר, נמצאים שם: קבוצת הסיילור שיק, עם מגוון של ז'קטים לבנים, חולצות משובצות באדום-כחול, וגזרות רפויות יותר של טוניקות במוטיבים תואמים (עם עוגן או שניים).

      קבוצה נוספת, אולי אפילו מוצלחת יותר, היא קבוצת האקזוטיקה, עם שמלות ארוכות וספוגות סקס במראה משי והדפסים אנימליים או בשילובים עם רקמת קרושה. אלה זכו לצבעוניות לא שגרתית של סגולים וירוקים בהירים.

      תמוהה הקבוצה האתנית על הרקמות הרומניות שלה, שנראות כמו טייק מלפני עונה וחצי, ונותנת הרגשה מיושנת ושחוקה. לאור המגמות העולמיות, שלוקחות כיוון שבטי יותר, כאן זה נראה פשוט מיותר.

      בתחום הבדים אכן ניכר שדרוג (יש שם משי אמיתי לדוגמה) ואיכות תפירה היא בסדר יחסית. אבל מישהו שם צריך להסביר את מצב הג'ינסים, שנעים בין מראה סביר (במקרה הטוב) לתוצר באיכות גימור ועיבוד נמוכה במיוחד, כזו שחברות מתחרות כמו קסטרו ואפילו פוקס כבר גאלו את עצמן ממנה מזמן. גם הגזרות משדרות טעם בעייתי. עניין המפשעה הנפולה ללא רוכסן קידמי, למשל, אהוד מאוד אמנם במעגלים ישראלים מסויימים, אבל זו לא סיבה להחזיק אותו בחיים. גם הרגל המתרחבת והמותניים הנמוכים. אלה פשוט מחווירים ליד תוצרי ג'ינס אחרים בשוק. ולא, עיטורי כסף על הכיסים הם לא אמירה.

      אותר ז'קט בלייזר טוב

      קולקציית הגברים, כאמור, נדמית כשייכת לפלנטה אחרת, מרוחקת ומרובעת. היא משחקת על בטוח וקשה לקרוא לכיוון סקסי. יותר נכון יהיה לומר בנאלי. למרות כמה פריטים טובים, הבגדים משדרים שמרנות מקומית וחסר בה חיבור למתרחש ברמה הגלובלית. חבל, כי בימים הראשונים של הרשת הגברית הזו היא הייתה ממוקמת גבוה בסקאלה היצירתיות.

      כאן הג'ינסים מהווים דווקא את נקודת החוזק. בולט דגם של דגמ"ח שחור ומעודן כיסים וג'ינס צר גזרה עם קמטוטים. עוד במוצלחים, ז'קט בלייזר מצויין (הפריט הטוב בקולקציה) שזכה לחלק תחתון קטום אה – לה ורסצ'ה או טישירט עם לוגו המשחזר את זה של חברת "אטארי" האייטיזית.

      יש לרנואר גם מספר חולצות פולו נאות, אך לא מרגשות וחולצות מכופתרות קצרות. הבעיה היא שאפשר לדבר על הקולקציה ברמה של פריטים בודדים ולא ברמה של אוסף קונספטואלי (חלוקה של קז'ואל, מחוייט או לבוש רחוב היא לא באמת רלוונטית אם אין השראות או רעיונות מוצקים).

      קבוצת הנאוטיקה לדוגמה, שאמורה להעביר קשר לעולם המלחים הטרנדי, היא כל כך מעודנת עד שאי אפשר אפילו לדמיין סירת גומי באופק. אי אפשר גם להימנע מן הקביעה שהדבר שתופסים ברנואר כנועז הוא למעשה מיחזור מכובס של קוד לבוש מצ'ואיסטי הפונה להמון הלא מעניין, ולא לאלו שיש להם הכרה מסויימת של אופנה – כמות חולצות המכופתרות המעוטרות בכיתובים, ציורי קעקוע ושאר קשקושים, דוקרים בדיוק את הנקודה הזו.

      צריך לתת לקהל המעודכן קצת יותר בשר. העניין הוא לא שאין פריטים לבישים אלא, שאם ז'קט בלייזר וחגורה בצבע טורקיז גונבים את כל תשומת הלב משאר הקולקציה, מה זה בעצם אומר עליה?

      מחירים:

      נשים:
      שמלות: 199-699 שקלים
      חולצות ערב: 179-219 שקלים
      מכנסיים: 179-319 שקלים
      נעליים: 199-219 שקלים

      גברים:
      חולצות מכופתרות: 269-219 שקלים
      ג'ינסים: 399-299 שקלים
      טישירטס: 129-109 שקלים
      נעליים: 299-399 שקלים

      להשיג: ברשת רנואר ורנואר מן.