מי בועט במי?

אז נייקי מתמקדת בשנים האחרונות בנישה לספורטאים ואדידס הולכת והופכת לחברת אופנה אורבנית ועדכנית. אז מה. זה לא אומר שהם מאבדים מהברק והגרוביות שלהם. הגדולה של נייקי היא שהמותג אהוד גם בקרב אוכלוסיות מתוחכמות של שונאי מותגים, פרדוקסלי ככל שזה יהיה. כדי שמותג לא יהפוך את מי שבחר להסתובב עם הלוגו שלו, למותגיסט, הוא צריך להיות קלאסי וכזה שמשחק מחוץ למגרש התזזיתי של ענקי הטרנדים. נייקי השכילו להגיע לשם. המיצוב שלהם כל כך סולידי, עד שעמיתתי האופנתית סולדת ממנו. מה שהיא מפספסת פה זה שנייקי הפך לרטרו למבינים.


המיתוג של נייקי הוא לא המוני או רועש וטרנדי מדי ושימר את המותג כצעיר ובאותה נשימה, גם יציב ובוגר. כל מה שמתלבשים בגיל הנכון, שרוצים להחצין טעם טוב ושיק, אוהבים להיצמד אליו. משהו במאמצים הבלתי פוסקים של אדידס, לשאוב אליה את המעצבים הכי חמים, לתת פרשנות חדשה לבגדי ספורט ויוגה, להשוויץ בסטלה מקרטני ולהרים חנויות ענק נוצצות, הופך אותם למתאמצים ויאפים מדי. ומי שרוצה מאד להיות אופנתי, ועובד בזה כל הזמן, מאבד את הנון שלנט.


בגלל הפלגמטיות הקלה, בגלל שהם נותנים בתמימות לספורטאים אמיתיים ולא פוטוגנים לדגמן את בגדי הספורט הנחמדים שלהם, נייקי יוצאים קצת אוף-שיק ומתחברים בתודעה למתעמלות מזרח אירופאיות עם כתפים רחבות מדי. וזה מגניב ומגרה יותר את הדמיון. האוהדים של נייקי לא צריכים שיכינו להם הופעה מושלמת ושלמה כמו המעריצים של אדידס. הם עובדים לבד. מגלים דברים ומחברים. הם יצירתיים יותר.


על הגדולה של נעלי נייקי שמגיעות העונה בצבעי הדיסקו הכי מעולים, בכלל בלתי אפשרי להתווכח. יש נעליים גבוהות שבונות לוק של כדורסלן על אסיד. יש נעלי ספורט בכחול מסיבות עם סוליה בירוק זרחני ויש נעלי ספורט אדומות עם סוליה בצבע תכלת, שאי אפשר להישאר עצוב כשרואים אותן.


אז כן, החנויות של אדידס גדולות ויפות יותר והתחרות איתם קשה. אבל מה שבטוח הוא שיש כאן שתי קלסיקות ואם הניהול של נייקי, ימשיך להיות רגוע ולא מתלהב, הנכדים שלכם עוד יתרגשו לקבל את חולצות הנייקי ששמרתם, כשהחולצות יעשו את סיבוב הרטרו החמישים שלהן. אדידס ימשיכו באותם רגעים לחפש ולהתאמץ על הקהל החם והמגניב.


חולצות – 179.9-349.9 שקלים, מכנסיים – 179.9-429.9 שקלים, נעליים – 449.9-549.9 שקלים.

להשיג בחנויות נייקי ברחבי הארץ

הרשו לי לפתוח בכמה מילים על אדידס דווקא. כל חובב אופנה וספורט (גם כאלה שחובבים אותם הרחק מחדר הכושר), ומקפידים להיכנס לחנויות הספורט הגדולות בבירות האופנה העולמיות, יוכלו להודות שמשהו טוב עובר על אדידס.


העיצובים הגאוניים של חנויות אדידס (החלל והבגדים), הם תולדה של סיפור האהבה שבין עולם האופנה ותעשיית הספורט. בזמן שאדידס המציאו את עצמם מחדש, ויצרו שיתופי פעולה מרתקים עם יוז'י ימאמוטו, סטלה מקרטני ופורשה (והרשימה עוד ארוכה), נייקי נעמדה במקום.


בזמן שגם קולקציית הבייסיק של אדידס, מדברת אופנה, ביקור בחנויות נייקי בלונדון, פריז או ניו יורק, מעלה מראות מביכים ממש, ביחס לשיאים שנרשמו בעבר לטובתם. למרות שרוב החנויות הן היכלים המתנשאים בד"כ למספר קומות, במיקומים אסטרטגיים כמו השאנז אליזה בפריז או אוקספורד בלונדון, הן ריקות מתוכן או הברקות עיצוביות. עיצוב החלל סטנדרטי למדי והבגדים על הקולבים מרגשים עוד פחות. נייקי תקועה.


הנחמה לא תבוא לכם גם מקטלוג הקיץ לנשים של נייקי, שאמור להוות כנראה מקור גאווה ומופת לשאפתנות. הקולקציה הופקדה בידיהן של ספורטאיות מקצועיות, עניין שהוא בעייני טעות בסיסית, שנייקי מתעקשים לדבוק בה כבר מספר עונות.


תמונות הספורטאיות מלוות במילות הסבר ארוכות ומיותרות, שהרי רק מהתרשמות מתמונות המצולמות, תוכלו להבין שאנו מתמודדים פה עם מטילות מוט וזורקות כידון. מבלי להעליב פה אף אחד, הפריימים שנבחרו מעלים את ההשערה שככל שתעשי ספורט, תהיי כעורה יותר. המציגות אינן דוגמניות, והן גם לא מתיימרות להיות, לכן מקומן אינן בקטלוג אופנה, אלא במחנות האימונים.


הקטלוג לא מזכיר לנו כמה טוב אנחנו יכולים להיראות ולהרגיש, אם נבחר להתחיל את הבוקר בג'וגינג מרענן על שפת הים, עם עיגולי זיעה שיוכיחו לנו שטרחנו לעשות משהו למען עצמנו. במקום זה הוא מעלה בנו אסוציאציות של תוספי מזון וסנדוויצ'ים שעשויים מתמיסה משוקשקת בתוך בקבוק. אלה עושים קול שני לנזיפות של המאמנת הרומניה, באימון המפרך שהתחיל בשש בבוקר.


דפי הקטלוג מלאים ברשימות ההישגים וסדר יומן של הספורטאיות ובמונחים טכנולוגיים על מבנה הנעליים. הטקסטים המייגעים מעניקים את התחושה שנייקי נואשים. נואשים להוכיח לכם שהם מקצוענים, ועל הדרך גם הוציאו את כל הכיף וההשראה מהקטלוג הזה. וזה לא שמקצועיות ואופנה לא הולכים ביחד. אולי פשוט הייתם צריכים להתאמץ יותר באודישנים. יש דווקא כמה מטילות כידון כוסיות מסקנדינביה.