גברת אופנה

בסיקסטיז, אילנה איווניר בת ה-66 כיום לא נמנעה מהזדנגפות וזכתה להווי שכבר לא ניתן לשחזר. " דיזנגוף של שנות השישים היה כמו פאריז הקטנה", היא מספרת, "כמעט ולא היו מכוניות והרחוב לא היה מפויח ורועש כמו היום, אלא יותר שכונתי עם בתי קפה וגלריות . גרתי באותה תקופה ליד כיכר דיזנגוף ואני זוכרת את עצמי הולכת עם התסרוקת הנפוחה, נעלי עקב גבוהות ועגלת תינוק. עוברת ליד קפה "רוול" ו"כסית", הקפה של הבוהמה, ומדפדפת ב"העולם הזה" כדי לדעת מי בגד במי ומי נראה איפה.

"לא הייתה טלוויזיה והיינו יוצאים לפחות פעמיים בשבוע לקולנוע. חלק מהריטואל היה להגיע לפחות שעה לפני תחילת הסרט בלבוש מושקע ומוקפד. וכך יכולת לראות ברחבה של הקולנוע את היפהפיות של העיר, את השידוכים והאהבות. לא פעם זה היה יותר מעניין מהסרט."

כיום אילנה מפסלת, בעיקר לביתה המעוצב שמשובצים בו במינון פסליה הגדולים והמרשימים של דמויות שנראות כמעט אנושיות.

"לחמי וחמותי הייתה חנות בגדים קטנה באלנבי וב-1956 הם פתחו את החנות "אופנת איווניר" בדיזנגוף, שהייתה שם דבר. שלוש קומות של בגדי נשים וגברים על טהרת תוצרת הארץ והמעצבים הישראליים. מכרנו מותגים שחלקם כבר נכחדו לצערי : "אלד ודורינה", "בגד עור", "גוטקס" ו"דיווה". ביום מן הימים כשתכתבי מדור "סבא עם שיק" כדאי לך לראיין את בעלי, אברהם, שהיה מבעלי החנות ותמיד לבוש מדויק ואופנתי" .

"חנה רובינא, אלתרמן, אורי זוהר, דן בן אמוץ, אריק איינשטיין, טופול. כולנו גרנו באותה שכונה וכל אחד ישב בבית הקפה שאימץ. הברנז'ה הייתה קטנה וכולם הלכו לאותם המועדונים ולאותו חוף הים. כשרפי נלסון פתח את הכפר שלו בטאבה פגשת את כל הברנז'ה התל אביבית משתזפת שם".

"בין התמונות של הילדים במיטב הבגדים ותסרוקות שנות השבעים ניתן לראות בין שתי אחיותיו את הבן, מאמן הנבחרת הצעירה, פרשן הספורט ושחקן הכדורגל, מוטי איווניר".

"גברת גוטקס", לאה גוטליב, הייתה עורכת פעמיים בשנה תצוגות אופנה לקניינים. באחת הפעמים הדוגמנית הבריזה ברגע האחרון ולאה ביקשה ממני להחליף אותה. הסכמתי, למרות שלא הייתי דוגמנית, וכאות תודה היא נתנה לי שמלה של גוטקס בצבעים עזים. השמלה משנות השבעים אבל כנראה שהיא עדיין נכונה ומושכת את העין. לפני שנה כלתי, עופרה (עופרה איווניר, עורכת האופנה של "את" ודוגמנית לשעבר. ג.ר), לבשה אותה ולא הפסיקו להחמיא לה ולשאול מהיכן היא".

"אני דווקא לא נוקשה ואוחזת בסט חוקים של עשי ואל תעשי, אני רק חושבת שאישה צריכה להיות מודעת לגילה ולא להתאמץ להתלבש כמו הנכדה שלה כי זה פשוט מביך וגם הגזרות הנמוכות במכנסיים לא עושות חסד עם הגוף הנשי. אבל, אני די מרוצה כשאני מסתכלת על הצעירות היום. הן בעלות מעוף ודמיון ומגדירות את עצמן בעזרת הבגדים באופן אישי ויוצרות שילובים מעניינים. בזמני מרי קוואנט המציאה את חצאית המיני וכולן, בלי יוצא מן הכלל, לבשו מיני. צו האופנה היה תלבושת כמעט אחידה".

"התמונה הזו צולמה ב-1968 על השטיח האדום בפרמיירה בפסטיבל קאן. הייתי בחופשה בקאן ושכבתי על החוף בביקיני קטן ומשקפי שמש שחורים גדולים . מפיצי סרטים ישראליים שהיו שם, השתעשעו על חשבון צלמי הפסטיבל ואמרו להם שאני שחקנית מאוד מפורסמת בישראל ושאין אחד שלא מכיר את השם שלי בארץ. וכך קיבלתי זוג כרטיסים לפסטיבל".