וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

איזה דיכי

גלי רבינק

1.4.2009 / 14:06

האיורים שלה כבשו את העיתונים, היא רצתה תוצרים נצחיים יותר והחלה לעצב בגדים. עכשיו ענבל הופמן סוגרת את "דיקי דירט" ונערכת לשלב הבא

על ההזמנה כתוב בפונט משועשע "ביום שישי, 5.4 יום הפעילות האחרון של " דיקי דירט", יתקיים טקס האשכבה ויורד השלט לחצי התורן (גם הוא למכירה)". בחנות המעצבת והמאיירת ענבל הופמן (35) תלויים הבגדים האחרונים שעיצבה. הצבעים רגועים - גוונים של אפור, שחור וסגול, הבדים חלקים ברובים ויש מעט הדפסים ואיורים. לקוחה קבועה מדפדפת בבגדים והופמן שואלת אותה על מעללי הכלב החדש שהצטרף למשפחה.

"בימים האחרונים אני מרגישה כמו בתוכנית 'חיים שכאלה'. הרבה לקוחות מגיעים, נפרדים ומתרפקים. ויש לי תחושה מעורבלת של עצב,כיף והקלה".

למה את סוגרת?.
"יש לי צורך תמידי לאתגר את עצמי, בנקודה שאני נהיית ממש טובה במה שאני עושה, אני חשה שהעיסוק קצת מאבד מקסמו ויש לי צורך ליצור משהו חדש".

הופמן למדה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, בתום הלימודים היא זכתה להצלחה בולטת והפכה למאירת עסוקה. בתקופת הפריצה שלה היה נראה שכל העורכים המרכזיים בעיתונות הכתובה התאהבו בה באחת, ולאיורים הנאיבים והפלסטים שלה היתה נוכחות בולטת מאד ב"ידיעות אחרונות", "העיר", "עכבר העיר", "הארץ" , "מעריב". הופמן גם איירה באותם ימים את ספר הילדים שכתבה אלונה קמחי "מושלמת והמעגל המכושף".

"אני קצת לוקה בהיבריס ואחרי ההתלהבות הראשונית מזה שאני עוסקת במה שאני אוהבת, האיור לעיתונים פשוט שחק אותי. למרות ההשקעה שלי בכל איור ואיור, למחרת הוא כבר היה בפח או שעטפו איתו דגים. הכל היה מאוד זמני. ואז מעצב הבגדים, יוסף, השתמש באיורים שלי. בהתחלה הוא מיקם איור בענק על קיר החנות שלו בדיזנגוף ואחר כך הוא שילב איורים שלי בבגדים שהוא עיצב. הבגדים נראו לי כמו קנבס כמעט נצחי, שנכון בשבילי. חשבתי שככה אני אוכל להשקיע באיור אחד ואז להפיץ אותו למספר אנשים שילבשו אותו".

וככה החליטה הופמן לעשות פרסה ולשנות את הכיוון לעיצוב בגדים. "לא הייתי מוכרת בחנות בגדים אפילו יום אחד, ופתאום הייתה לי חנות בגדים, אבל אני סקרנית ונוחה להיכנס לתהליך למידה ברגע".

משתעשעת בשימשונית

עכשיו, אחרי שלוש שנים וחצי, ענבל הופמן ממשיכה לנדוד ומכבה את האור על "דיקי דירט". "בתקופה האחרונה התחלתי להשתעשע בשמשונית, בד מחומר פלסטי גמיש, וליצור תכשיטים עדינים שנראים כמו נגזרות נייר דקיקות, מכלים שיוכלו לשמש כמעמד לעיתונים, קערות עם קריצה פופ ארטית ופרינטים.
הכוונה הייתה לצמצם את הקולקציה לכמה פרטים קלאסיים ולהרחיב את נושא החנות לתחום הלייף סטייל. בסוף ראיתי שאני לא מספיקה לעשות גם וגם וגם, הקיץ מתקרב וקולקציית הקיץ עדיין לא בשלבי סיום. והחלטתי שנכון עבורי לסגור עכשיו את החנות ולפתח בבית את המוצרים הנלווים. וגם, לא אכחיש, שהמיתון משפיע. אין מה לעשות.

עולם המעצבים הישראלים הוא עולם רווי ותחרותי. יש בוטיקים שמייבאים מהמזרח ויכולים לרענן את הקולקציות בתדירות גבוהה ולמכור במחיר זול יחסית. ההוצאות הקבועות של המעצב העצמאי הן יחסית גבוהות, התהליך של בניית קולקציה מורכב וגוזל זמן. ולא די שיש לך אספירציות אמנותיות וסטנדרטים גבוהים. צריך גם להיות פרקטים ולדעת לנהל, לעבוד מול גורמים בתעשייה, לתפעל, ליחצ"ן, לשווק ולהכין קולקציה בלי לקחת 3 משכנתאות.

אבל אני אתגעגע ללקוחות שלי. כשיצרתי ב-2007 קולקציה מאוירת עם ציטוטים משירים למשל, מצאתי את עצמי מדברת כל היום עם לקוחות על להקות אינדי פולק רוק, פסטיבלים בעולם וג'וני מיטשל. והיה לי כיף שהם התחברו לבגדים. בכל מקרה עכשיו אני רק חושבת בהתרפקות על השבועיים של בטלה מוחלטת שצפויים לי, בהם אני לא אעשה כלום. טוב, כמעט כלום, אני מלמדת בשנקר, יוצרת בשמשונית ומתכוונת להקים סדנת דפוס משי, ומי יודע אולי אחזור גם בשלב זה או אחר ליצור קולקציות מוגבלות. אבל עכשיו קצת עייפתי מזה".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully