נראה לי שמידי בוקר מרילה בלז'ינסקי בת ה-80 שותה תרכיז של ציפי שביט ומפוררת לתוכו כדורים ממריצים, כי אחרת באמת קשה להסביר את התופעה. היא פותחת את הדלת עם סרט זיעה על המצח ולוק ספורטיבי קופצני ולא מפסיקה להתרוצץ בבית.
"אני מתעוררת בארבע בבוקר", היא מעידה, "בחמש אני כבר שוחה בבריכה ואחר כך ממשיכה את האימון בשיעור אירובי או יוגה או פלדנקרייז. ככה שבעה ימים בשבוע, 364 ימים בשנה (ביום כיפור אני נחה). במוצאי שבת אני נפרדת מהשבוע בדיסקוטק. אני אוהבת מוזיקה. כשאני שומעת את אריק קלפטון או ג'ורג' מייקל, אני יכולה לבכות מהתרגשות.
כל חיי חלמתי להיות זמרת ורקדנית בקברטים, אבל עבור הוריי שהיו מאוד עשירים ומעמודי התווך של הקהילה בקטוביץ' בפולין, זו הייתה בושה. אלא שזה עדיין בדם שלי. אני מוקסמת ממוזיקה ויכולה לרקוד עד אור הבוקר". בעוד אנחנו מחטטות בארונות הגדושים בבגדים, היא פתאום קופצת " טוב, אני חייבת ללכת לעבודה".
"לעבודה? אבל עכשיו 9 בלילה, במה את עובדת?"
ואז היא מתקשה להסתיר את הגאווה שבקולה, "אני קוסמטיקאית רפואית כבר 60 שנה. יש לי לקוחה שהיא אשת עסקים והיא מטופלת אצלי מאז שהיא בגימנסיה, אז בשבילה אני פותחת את הקליניקה גם בלילה, כי פשוט אין לה זמן במהלך היום". אין לה הרהורי פרישה, מחשבות על פנסיה ושאיפה לבקרים רגועים של האכלת יונים בכיכר אורדע. "אני מקווה שאעבוד עד יום מותי, כי כל עוד אני פעילה מתאמנת, רוקדת ועובדת, אני חיה באמת".
ניים דרופינג
"במשך שנה שחיתי בבריכת גורדון עד שנסגרה. בין השוחים היה גם הצייר מנשה קדישמן, שבאחת ההזדמנויות צייר פורטרט שלי על מפית בד וכתב מתחת הקדשה: "למרילה באהבה ממנשה קדישמן". מסגרתי את המפית עם הציור והיא תלויה אצלי בבית."
טיפ אופנתי
"אני קטנה ולכן אני מקפידה ללבוש מכנסיים וחולצה באותו הצבע כדי להעניק אשליה של המשכיות וגובה."
חולשה אופנתית
"אם אני קונה פריט לבוש, אני כבר רואה בעיניי רוחי איך אני מתאימה אותו קומפלט עם מה שיש לי בארון. בראש אני כבר מדמיינת כמה סטים של לבוש שהוא יכול להשתלב בהם . לעולם לא תתפסי אותי לא מותאמת בצבעים. אני גם מקפידה שבן זוגי ואני נהיה מותאמים במראה ובצבעים."
צ'קלקה אם תלבשי יבוא שוטר (אופנה)
"היום נשים בהריון הולכת עם חולצות ומכנסיים צמודים. אני חושבת שהמראה המרומז של שמלת טרפז, מחמיא יותר בחודשי ההיריון."
לחייך למצלמה
"התמונה הזו צולמה בסטודיו של צלם מקצועי, כפי שהיה נהוג אז, וכשביקשו מהצלם תמונות של שחקניות כדי לתלות על קירות התיאטרון בפולין, בכניסה להיכל, הוא נתן גם את תמונתי וזו הוגדלה ונתלתה במסדרון התיאטרון. אבי ששמע ממכר על כך שתמונת בתו מופיעה בתיאטרון, זעם ואיים בתביעה. וכך חלפו להם 15 דקות התהילה שלי", היא אומרת וצוחקת.