טל הולצמן (35), בעלת חנות הבגדים החדשה "קפה ביזאר", מוותרת על לחיצת היד והסמול טוק המגשש ומיד מציעה לי חברות בשאלה "רוצה סוכריית ג'ינג'ר? יש גם מדבקות מגניבות בקופסת פח", לא התחילו איתי ככה מאז גן רבקה.
החנות של הולצמן היא סוג של סוכריית ג'ינג'ר. העיצוב הוא סכריני, פופי וצבעוני, האקססוריז המתוקים מונחים במקרר גלידה ישן והבגדים מוסיפים את הספייס עם שיק אוונגרדי, כשגם בפרטי הבייסיק, יש טוויסט, גזרה מעניינת או קאט ייחודי.
"ברוב החנויות נכון להיום, יש יבוא מהונג קונג. היה לי חשוב לא לפנות למפעלים גדולים או לשווקים, אלא למעצבים מעניינים שמכינים סמפלים ייחודיים לנשים וגברים. אני בעיקר קונה לפי טעמי האישי ונראה לי שהגיחה הבאה שלי תהיה ללונדון."
על הקולבים תלויות שמלות אווריריות וקלילות בצבעים עזים. שמלות עם פרחים שמביאות את האביב, וסטים א-סימטריים וטוניקות. לעיתים נראה כי הבגדים הופכים למיוחדג'ים ואקספרימנטלים מדי, דוגמת טייץ שקוף ועליו פרחים קטיפתיים. לגברים המבחר קטן יותר וכולל חולצות טישרט עם פרינטים בצבעוניות חזקה, עליוניות שמשלבות ניילון ובד וג'קטים קיציים.
מאיפה האומץ לפתוח דווקא עכשיו חנות, כאילו אין מדורי כלכלה בעיתון?
"אחרי שנים בתחום השיווק, הבנתי שהגיע הזמן להגשים חלום ישן ולפתוח חנות בגדים. לפני כשנה, עוד לפני שהכלכלה העולמית התחילה להראות סימני מצוקה, התחלתי בפיתוח החנות וקשרתי קשר עם מעצבים ייחודים בהונג קונג ובלונדון. כשהמיתון הפך משמועה לעובדה ניצבו בפניי שתי אפשרויות - לעצור הכול או להמשיך ולקוות לטוב ובחרתי באפשרות השנייה. פתחתי את החנות לפני כחודש."
איך נבחר הלוקיישן?
"דיזנגוף ושינקין רווים בבוטיקים וחיפשתי מיקום שהוא קצת בצד. רחוב בן יהודה היה נראה לי מקסים, רחב, קרוב לים. כמו שהמורות אומרות "יש לו פוטנציאל". יש פה תחושה של שכונה של פעם. בבניין שבו אני גרה אני בקושי מכירה את השכנים, וכאן אני בסך הכול חודש וכבר מכירה את כולם."
תחושה של סלון
כדי לתמוך בהצהרה, כל כמה דקות מציץ אחד השכנים מהחנויות הסמוכות, מברך בבוקר טוב, שואל "אה... יש לך אורחים? אני אבוא אחר כך" וטל מעדכנת אותי מה חדש אצל הספר ושאשתו של המעצב שמלות כלה בהריון, עם הילד השני. ממש שטייטל בתל אביב.
"קפה ביזאר", המוסד המיתולוגי מהסיקסטיז, היה חדר צר וארוך עם נסורת על הרצפה בגרינץ' וילג', שהדעות הקדומות והשמרנות לא עברו את הסלקטור שלו בכניסה. מקום מפגש חברתי לאמנים אוונגרדים, פילוסופים, משוררים חתרניים ולהקות שוליים. שם אנדי וורהול ראה לראשונה את להקת "ולווט אנדרגראונד", שהופיעה על הבמה, והפך למנהל הלהקה.
"בחרתי את השם, כי רציתי שזה יהיה מקום שהוא מעבר לחנות בגדים. היה לי חשוב שתהיה פינת ישיבה, עם מגזיני אופנה מהעולם שאני מנויה עליהם וספרים על עיצוב ותרבות. שלאנשים יהיה כיף לשבת פה, גם אם הם לא קונים או רק מחכים לבן זוג שמודד. ויום שישי בחנות התמסד כ"שישי שמפניה", אחרי שפתחנו בקבוק שמפניה ביום הפתיחה, החלטנו להפוך זאת למסורת וכל יום שישי יש פה חצי מסיבה, עם שמפניה, המולה ושיחות. וזה כיף שיש תחושה של סלון שאנשים נפגשים בו."
למי שאוהב עוגות
אם אתם בשכונה, תעיפו מבט על סיכות הווינטג' והעיצובים של Hoo la la הלונדונית. לתה של חמש בערב, תוכלו להתקשט בשרשרת עם כיתוב " I LOVE CAKE" כשלצד התליון מושחל ספל מיניאטורי עם עיטורים. ושווה להתחכך בתיקי "La Sporsac" מליין בעיצובה של סטלה מקרתני.
מחירים: אקססוריז: 60-200 שקלים, בגדים: 200-700 שקלים.
"קפה ביזאר", בן יהודה 150, ת"א. טל: 03-5227217
שעות פתיחה : א'-ה': 10:30-20:00, יום שישי: 10:00-15:00.