פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הלך בוראט, בא ברונו

      כל סרטי האופנה החדשים: סשה ברון כהן זנח את בוראט לטובת דמות של כתב אופנה אוסטרלי, גיי, סרטים תיעודיים על אנה ווינטור והמתחרה הצרפתית שלה ועוד

      לאחר תקופה ארוכה של חוסר גילוי עניין מיוחד מצד תעשיית הקלנוע בהוט קוטור, הופקו השנה מספר סרטים העוסקים באופנה, על מגוון היבטיה.

      בעוד שב"וידוייה של שופהולית", "מלחמת הכלות" ו"הוא פשוט לא בקטע שלך", האופנה היא ברקע, הסרטים הללו עוסקים ישירות באופנה ובאנשים העומדים מאחוריה. אולי זהו דווקא המשבר הכלכלי העולמי שהוביל את תעשיית הקולנוע לעסוק בעולם ההוט-קוטור ולתעד את הנעשה על השטיח האדום, הנוכחים בשורות הראשונות בתצוגות מעצבי העל ואת הנעשה בחנויות דגל מעוצבות בשדרות בירות האופנה.

      שמלה שחורה קטנה

      גבריאל קוקו שאנל, מייסדת בית האופנה "שאנל", שיצרה מהפיכה באופנת הנשים של המאה ה-20, הייתה השנה נושא ללא פחות מ-3 סרטים העוסקים בחייה ובאהבותיה. בנוסף ל"שאנל/פריס-מוסקבה" (Chanel/Paris-Moscou), סרט אמנותי אילם בן 10 דקות מאת קרל לגרפלד (מבית שאנל כמובן), העוסק באופנאית הצרפתייה בין השנים 1913 עד 1923, נעשו שני סרטים נוספים החושפים את אישיותה הייחודית.

      "קוקו לפני שאנל" (Coco Avant Chanel) בבימויה של אן פונטיין, הוא ביוגרפיה המבוססת על ספרו של אדמונד שארל-רו ומספרת על חייה המוקדמים של המעצבת האגדית, החל מילדותה בבית יתומים, שם לימדו אותה לתפור, ועד למעורבותה בחיי החברה הגבוהה של פריז, כולל לידתה של השמלה השחורה הקטנה המפורסמת שלה. בתפקיד הראשי מככבת אודרי טוטו, שהגיעה להקרנת הבכורה של הסרט שנערכה החודש בפריז, כשהיא לבושה בשמלת "שאנל", כמובן, מקולקציית אביב 09. יחד עם שאר המוזמנים היא בילתה לאחר הבכורה באפטר-פרטי שנערכה בבוטיק התכשיטים של המותג היוקרתי.

      "שאנל ואיגור סטרבינסקי" (Chanel And Igor Stravinsky) בבימויו של Jan Kounen, הוא סרט החושף את היחסים בין המעצבת השאפתנית והמלחין הרוסי השנוי במחלוקת, הידוע בזכות המוזיקה לבלט "פולחן האביב". בתפקיד הראשי השחקנית הצרפתייה מחוספסת הקול אנה מוגללי הידועה גם כפרזנטורית הבושם "אלור" מבית "שאנל". הסרט מתוכנן להפצה תיאטרלית בסתיו השנה. כל הסרטים, כמובן, בשפת האם של שאנל.

      סמלי האופנה של מארק ג'ייקובס

      "גריי גארדנס" (Grey Gardens), בבימויו של Michael Sucsy, הוא סרט טלוויזיה בהפקת HBO, העוסק באם ובתה, דודתה ובת-דודתה של ג'קי קנדי אונאסיס, לשעבר נשות חברה נוצצות מפארק אווניו, שהפכו לחסרות כל ועברו לחיות בבדידות באחוזה רחבת ידיים באיסט-המפטונס, ניו-יורק.

      הסרט מבוסס על סרט תיעודי בעל אותו השם מ-1975 ובגרסתו החדשה מלוהקות ג'סיקה לאנג ודרו ברימור לתפקידים הראשיים. הסרט שם דגש על אספקט האופנה בחייהן של שתי הדמויות, לפני ואחרי שירדו מנכסיהן.

      היותן חסרות פרוטה לא פגע ברוטינה היומיומית והביזארית שלהן להתלבש כמו כוכבות הוליוודיות לשטיח האדום, אך בעצם לשום מקום. הסרט אשר הוקרן החודש לראשונה, מנסה להסביר מדוע השתיים נחשבות לסמלי אופנה עבור מארק ג'ייקובס ומעצבים עכשוויים אחרים.

      הקיסר האחרון

      "ולנטינו - הקיסר האחרון" (Valentino – The Last Emperor), בבימויו של מאט טיראנור, הוא סרט תיעודי חדש העוסק בדמותו של מעצב העל ולנטינו גאראווני ונעשה לציון פרישתו של המעצב בן ה-77. הוא חושף את עולמו הייחודי ובמקביל מציג תמונה עדכנית על עולם האופנה היום. בלב הסרט, נושא יחסיו של ולנטינו עם שותפו לעסקים ותקופה מסוימת גם לחיים, ג'יאנקרלו ג'יאמטי.

      התוצאה היא לא רק סרט המציע מבט אינטימי לאחורי הקלעים של עולם ההוט-קוטור, אלא גם סרט אשר במרכזו סיפור קשר זוגי ארוך ימים ומיוחד. במשך שנתיים מפיק ובמאי הסרט כתב ה"וניטי פייר" מאט טיראנור וצוותו זכו לגישה חסרת תקדים למעגלו הפנימי של ולנטינו והצליחו להנציח אותו ברגעים של מתח לפני תצוגות מרכזיות, פרפקציוניזם עקשני, בילוי זמן איכות עם ששת כלבי הפאג שלו שאת שיניהם הוא מצחצח בעצמו, ומה שנראה כמו נטייה תמידית לאי שביעות רצון.

      הסרט שצולם ב-HD ועבור מסך רחב, כולל כוכבים רבים: גווינת', מיק, אלטון, סופיה, ווינטור, דונטלה, לגרפלד, ארמאני, הנסיכה מפה, הרוזנת משם. הוא הוצג בהצלחה במספר פסטיבלי קולנוע מרכזיים ברחבי העולם עם מסיבות גאלה ואירועים מיוחדים אשר תוכננו, כמובן, תוך הקפדה על הפרטים הקטנים ביותר.

      השד לא כל כך נורא

      השמועה אומרת שאנה ווינטור, עורכת "ווג" האמריקני מזה 20 שנה וההשראה לדמותה של מריל סטריפ ב"השטן לובשת פראדה", אישרה את הסרט החושפני "גיליון ספטמבר" (The September Issue) במטרה להוכיח שהיא לא הבוסית מן הגיהנום כמו שנהוג לחשוב.

      הסרט התיעודי בבימויו של R.J. Cutler, צולם במשך 9 חודשים בזמן העבודה על גיליון ספטמבר 2007 שהוקדש לאופנת הסתיו-חורף של אותה שנה והיה גיליון שיא מבחינת היקפו (בגרסתו הסופית הוא שקל כ-2 וחצי ק"ג). הסרט הוא לא רק תזכורת לימי טרם המיתון, אלא גם הצצה לאחורי הקלעים של המגזין המשפיע.

      בינואר השנה הסרט הוקרן לראשונה במסגרת פסטיבל "סאנדאנס" לקולנוע עצמאי וזכה לתגובות טובות. ווינטור העניקה לצוות הצילום חופש מוחלט והתוצאה היא חשיפה של פרטים רגישים מסדר יומה של האישה החזקה ביותר בענף. ניתן לשמוע אותה מתלוננת על סיינה מילר נערת השער של הגיליון ("שיערה בלתי נשלט ויש לה שיניים לא יפות") או להבחין שהמנהלת היצירתית שלה, גרייס קודינגטון, היא אשת סוד ובין השתיים קיימת מערכת יחסים וותיקה של אמון ואיזון. נראה גם שהיא האישה היחידה ב"ווג" שאינה מפחדת מווינטור.

      אבל לסיכום ניתן לומר שהגברת עם הקארה המדויק שלא זז, משקפי השמש הכהים שלפעמים נדמה שהוצמדו לפניה בהליך פלאסטי והמידה הקטנה במיוחד (34!) היא לא באמת השטן, למרות שלפעמים היא אכן לובשת פראדה.

      אקססוריז: פעוט שחור מאפריקה

      "ברונו" בכיכובו של סשה ברון כהן, הוא מוקומנטרי, העוסק בעולם האופנה ובאמריקה ההומופובית היום. לאחר עלי ג'י ובוראט, מציג ברון כהן אלטר-אגו חדש: ברונו, כתב אופנה אוסטרי וגיי עם אנגלית רצוצה, מבטא כבד ופשן-סנס מפותח.

      הסרט, שמתוכנן לצאת ביולי הקרוב, יעלה לאקרנים לאחר סדרה של צילומים כמעט מחתרתיים בארועי אופנה, שנערכו בשנה שעברה וגררו מהומות אך גם סקרנות. על פי טריילר רשמי של הסרט שהועלה לאחרונה לאינטרנט, נראה ש"ברונו" עמוס בפרובוקציות, גסויות ובדיחות על אמריקה השמרנית.

      ביוני 2008 פרסם צוות הסרט בפורת סמית, ארקנסו, הודעות על אירוע "היאבקות נשים בכלוב" עם דמי כניסה בעלות של 5 דולר ובירות בדולר אחד בלבד. 1,500 האיש שהגיעו הופתעו לגלות את ברונו ושחקן נוסף ב"מופע" הומו-ארוטי.

      בספטמבר 2008 ברונו התפרץ למסלול תצוגת אגת'ה רוויז דה-לה פראדה במילאנו ונעצר על-ידי המשטרה המקומית. הוא מאמץ ביחד עם בן זוגו דיזל פעוט שחור מאפריקה (או-ג'יי) כי זה אקססורי אופנתי ("לאנג'לינה יש אחד, למדונה יש אחד, עכשיו גם לברונו יש אחד"). הסרט היה אמור לצאת בארה"ב באמצע מאי, אולם לאחר שהצפייה בו הוגבלה לגיל 17 ומעלה, הוחלט על עריכתו מחדש.

      אנטי-אנה

      "קארין רויטפלד נחשפת" (Carine Roitfeld Reveald) הוא סרט טלוויזיה תיעודי בהפקת רשת החדשות CNN עוסק בעורכת "ווג" הצרפתי. רויטפלד, לשעבר דוגמנית וסטייליסטית מבוקשת, החלה בתפקידה בתחילת 2001 ולמרות חוסר ניסיון בעריכה, הצליחה להפוך את המגזין למעודכן ומשפיע ביותר, כמו גם להגדיל את תפוצתו ואת היקף הפרסום בו.

      בסרט היא מגלה שאין לה "פאשן אייקון" מיוחד ובכלל אין לה תיקי יד כי היא מעדיפה ידיים חופשיות, אבל מודה שיש לה חולשה לנעליים. היא בלתי אמצעית, עונה לשאלות עיתונאים בסבלנות ומחזירה טלפונים, גם בימים האינטנסיביים של שבוע האופנה.

      בניגוד לאנה ווינטור הקרה והמרוחקת, קשה לתפוס את רויטפלד בלי חיוך חם. אכן "אנטי-אנה", כפי שהיא מכונה בעולם האופנה. לצד רזון פריזאי, רוק-אן-רול שיק, עיניים מעושנות, תספורת איגי פופ וקוליות כללית, היא מתגלה כמשפחתית מאוד. על שני ילדיה היא מדברת באריכות. הם אהבת חייה, בנוסף לאופנה.

      הילדים, מתגאה רויטפלד, הם ולדימיר (26) אוצר תערוכות צילום והחבר של הסופר-מודל לילי דונלדסון, וג'וליה (28), מעצבת ודוגמנית שנבחרה לאחרונה על-ידי טום פורד להיות פרזנטורית הבושם Black Orchid. השניים מתגוררים יחד בניו-יורק ולאחרונה הצטלמו לקמפיין האביב של "מנגו". לשמועות בדבר מינויה לעורכת "ווג" האמריקני כמחליפתה של ווינטור מתייחסת רויטפלד בסרט רק בקצרה ואומרת שהיא אוהבת את פריז ושהיא שלמה ומאושרת עם ה"ווג שלה".