גם אחרי שמכירים אותה היטב, קצת קשה להאמין ששרה בראון היא זו שבאמת עומדת מאחורי הקולקציות שלה. מה לאישיות הכובשת והעולצת בג'ינס עם קרעים ולקמפיינים המרוחקים וחמורי הסבר או לבגדים המאופקים והנקיים? כמעט היה אפשר לחשוב, שבמקומה יושבת נזירה בחדר חסר חלונות ותופרת את הבגדים. ההערה הזו אולי גורמת לה לחייך, אבל בראון גם לא נראית מאוד מופתעת. "אני יודעת שהבגדים שלי נראים שונה ממני, אבל בכל זאת הם מבטאים חלקים מהאופי שלי".
בשש השנים האחרונות היא הפכה לאחת המעצבות התל אביביות הבולטות. בעיקר בגלל סגנון יציב וכתב יד מגובש שמבוצע פעם אחר פעם בדיוק ראוי לשבח. היא מושכת, בעקביות, עונה אחר עונה, צרכניות אופנה שמתרסקות על הפרשנויות שלה לניואנסים ומבכרות קלאסיקה, על חשבון רדיפה מיוזעת אחרי טרנדים דביקים.
קשה למשל, לשכוח את העונה הקודמת, אשר לוותה בצילומי שחור - לבן של דוגמנית רזה בשיער אסוף, לבושה בשמלה שחורה וארוכה, המביטה למצלמה דרך משקפיים ענקיות. לא בדיוק רוק אנד רול אטיטיוד.
לא תל אביבית
"אני נורא מפחדת שיחשבו שאני מסוג המעצבות התל אביביות ההן" היא אומרת כשהיא מלכנסת מבט אל כמה פריטים בצבעי שחור, לבן ואפור בקולקציה החדשה שלה ואל כמה גופיות עשויות בד טישו דקיק ושמלות מכותנה נוקשה. אבל התמונה הכללית היא אחרת. לעומת המעצבות שבראון מתכוונת אליהן אלא שבראון התקדמה בינתיים למשחקי זהות ושכמיות קיץ עשויות משי.
אפשר לומר במידה מסויימת, שהעונה היא מחפשת את הניצנים הראשונים להופעתו של המוטיב הנשי-גברי בבגדים שלה ולא בכדי נבחרה חן יאני, דוגמנית יוניסקס, בשיער קצר מתמיד, כמי שתציג את הבגדים. "העבודה עם חן יאני, הייתה ניסיון לראות איך אפשר לקחת את המראה הלא נשי שלה, לאיזה אקסטרים ולשחק עם הרעיון." דראג קינג, גרסאת שרה בראון.
השיער של יאני צבוע בבלונד פלטינה כמו מדונה בתקופת האלבום True Blue והקולקציה מתמסרת למשחקי בנים-בנות וסוף האייטיז. יש חולצות לבנות מכופתרות, עם צווארונים מוגדלים מעט או חצאית בית ספר שחורה בגזרה A. וגם מכנסי שורטס קצרים וילדותיים, בכחול נייבי, שהם מנוקדים בעדינות ובעלי שוליים מגומי חובק ירכיים.
מינון השמלות יחסית קטן יותר ויש גרסה קולעת של אובראול מכובס מכותנה רכה, מכנסיים בגזרת צ'ינו גברית או גופייה שיש לה תוספת ורסטילית של שכמיה מבד משי דק ושקפקף. ליידי מצד אחד, מכנסי עבודה וסניקרס מצד שני. גם הבחירה לעצב דגם של שמלה כמעט חסרת קימורים נשיים, תואמת את הרוח "הלא נשית" של הקולקציה כולה. לאלו שקשה להן עם העמימות המגדרית והלסבו שיק המרומז היא הוסיפה חגורה, שיהיה אפשר לקשור סביב המותניים שנעלמו.
נסיינית
אבל המוזה שבראון בחרה הפעם היא רק עוד אחת מרצף הדמויות הנשיות בעלות המיניות האחרת והשנויה במחלוקת שהיא מציגה בכל עונה. אולי זה המבט הזר, שדרכו היא מתבוננת על עולם האופנה הנשי, ההופך את הבגדים שלה, מינימליסטים ככל שיהיו, לכאלו עם נוכחות שבועטת בשקט. קלאסי ועל זמני, אבל עם סקס אפיל שהמיינסטרים אף פעם לא יבין.
להשיג: שרה בראון, דיזינגוף 162 תל אביב.
גופיות-חולצות:260-320 שקלים, קרדיגן אחורי-קרדיגן סינר:320-380 שקלים, חצאיות:500-560 שקלים, שמלות:440-740 שקלים, מכנסיים: 540 שקלים, ברמודה-מכנסוניים: 320-440 שקלים, קולקציית ערב: 2000 שקלים.