רכישה ידועה מראש

בדרכי לפגוש את המעצבת שני בר, נתקלתי במודעה תלויה על עמוד ובה סרוקה תמונה של נעליים שמתחתיה כתוב "אבדה אחותי התאומה. נפלה לי נעל בובה בצבע ירוק בקבוק, ככל הנראה כאן ברחוב. אם מצאתם, אשמח מאוד אם תצרו עמי קשר. אני מאד קשורה לנעליים האלו", ולמטה בכוכבית: "לא מדובר בסינדרלה שמחפשת נסיך."

אצל המעצבת שני בר אמנם אין נעליים יתומות שמחכות ל-לא סינדרלות, שמרחפות להן על אופניים מתקלפים בשדרה, אבל קולקציית הקיץ שלה מגוונת, מגובשת ושווה הצצה.

בר, כתלמידה שקדנית, ערכה מחקר, דפדפה בספרים והחליטה כי ההשראה לקולקציה הפעם תהיה פרפרים וצמחים טורפים. "תמיד ריתקה אותי הדינמיקה שבין טורף לנטרף והיחס ביניהם. הססגוניות והצבעוניות של הפרפרים, מול האלמנטים המטרידים והאפלים של צמחי הטרף המדהימים ביופיים. וניסיתי לשלב את שני העולמות האלו", היא אומרת.

כך תוכלו למצוא נעלי ערב עם עקבים גבוהים, שבחלקן הקדמי נראות כאילו התחפשו לנעלי בובה, עם עור דמוי עלים שפורץ מהסילואט של הנעל ונראה כצמח מטפס, וגם כפכפים עם בד חייתי נמרי, שיספקו קריצה להופעה של שמלה שחורה קטנה או לשמלה יומיומית בצבע פודרה. עוד תמצאו סנדלים עדינים בעלי חיתוך בצורת פרפר בצידם האחורי, שמעניק להם אפקט תלת-מימדי וכפכפי פיפ-טואו מעט דודתיים ופחות מחמיאים - כפות הרגליים נראות בהם חנוקות.

בר (34) היא בוגרת המחלקה לצורפות ולאביזרי לבוש בבצלאל, ומזה כחמש שנים מעצבת נעליים ותיקים. אנחנו נפגשות בחנות השנייה שלה, שנפתחה לפני כארבעה חודשים בדיזנגוף, ישובות על ספסל עץ מחוספס עם ראש של סוס, שאני שוקלת לנסות לדחוס לתיק היד שלי, בשנייה שהיא רק תסתובב.

"לפני שלוש שנים וחצי, כשפתחתי את החנות הראשונה שלי במתחם גן החשמל. הייתה תחושה של חלוציות. כולם היו מעצבים צעירים והיו הרבה שיתופי פעולה תמיכה ועידוד. זו הייתה התחלה מאוד פוריה מרגיעה ומשפחתית. לפני שנה הרגשתי שהגיע השלב לקפוץ מדרגה ודגדג לי באצבעות לפתוח עוד חנות, למרות המצב הכלכלי המדשדש.

יש הבדל בדינמיקה של המכירה, במתחם גן החשמל זוהי חוויה יותר אינטימית. אבל בדיזנגוף, שהוא רחוב יותר מסחרי, אני מגלה עד כמה 'האם טיפוס' של הלקוחה שלי מגוון ונמתח - מנערות צעירות ומעודכנות לנשים מבוגרות שמחפשות נוחות, כשכל אחת מהן נותנת לנעליים פרשנות אחרת."

"יש מיני קולקציה לכלות, אפשר לומר. לבן בוהק הן לא ימצאו כאן, אבל נעלי עקב בצבעי כסף, שמנת וורדרד שישתלבו עם השמלה ויתנו מראה של המשכיות, בהחלט כן."

"יש לנו לא מעט לקוחות קבועות שמגיעות מכל רחבי הארץ, ואנחנו מוכרים את הנעליים גם בחנויות מעצבים בירושלים וברמת השרון. השאיפה לצאת מגבולות הארץ מקננת, אבל כל דבר בזמן שלו. אני באמת מאמינה שיש מקום לנעליים בעיצוב ישראלי ולאופנה ישראלית בחו"ל. ויש פה לא מעט מעצבים תעשייתיים מוכשרים שיכולים לפרוץ."

"התפיסה שלי שונה. כפי שאני אעדיף לקנות חולצה אחת מיוחדת ופחות שגרתית משתיים סתמיות באותו המחיר, כך גם בנעליים שאני מעצבת. החשיבה שלי היא להתבלט וליצור משהו שונה וייחודי מבחינה עיצובית. את רוב האימומים וחומרי הגלם אני קונה באיטליה ובארץ אני עובדת עם מפעל קטן ביפו. כדי לצאת מהשטאנץ אני אוהבת לחפש בעליית הגג שלו ובפינות נשכחות. כך מצאתי עקב גיאומטרי מעניין שיצרו בשנות השישים, או שרוכים שזורים מיוחדים שכבר לא מייצרים ושילבתי אותם בקולקציה. את השרוכים את יכולה לראות בנעליים שהן הכלאה בין סניקרס למוקסיני ומשלבות אלגנטיות ונוחות."

בקופסאות הנעליים הקרטוניות של החנות שלהן הדפס של טקסטורת עץ ותגיות משרדיות, מושחל שרוך וכך הן הופכות לתיק קרטוני עם מראה אקו מתוק, ולבונוס נאה ומשלים לרוכשות הנעליים.

טווח המחירים: 550-720 שקלים.

שני בר. רח' מקווה ישראל 3, תל אביב; רח' דיזנגוף 151 ת"א.