אמנות זהירה

חורף 1965, המעצב הצרפתי איב סן לורן מציג את קולקציית מונדריאן המפורסמת והמצוטטת. קיץ 2009, איילה מרומי, בעלת המותג המקומי גוסטה GUSTA, מציגה קולקציה שנוצרה בהשראת ציורים מודרניסטיים, חלקם של מונדריאן, בהם צפתה בסיור בטייט גאלרי בלונדון. כמו בפריז של סן לורן, כך גם בתל אביב, עולם האמנות והאופנה אינם יכולים להיפרד זה מזה. גם אם מרומי מכירה את הפרויקט של המעצב הנודע, וגם אם לא, אי אפשר שלא לצפות לפחות לרמה דומה של תעוזה ושימוש מקורי בהשראה.

מרומי התחילה לעצב לפני כחמש שנים. "בזמן שהייתי בהריון, פתאום נפלה עלי ההכרה שזה מה שאני רוצה לעשות". אחרי שהתמקצעה בדיגום והחלה ללמוד את השטח, היא בנתה קולקציות קטנות, שהלכו ותפחו עם הזמן, עד אשר פתחה את חנות המותג שלה, קרוב לדיזנגוף, לפני כשנתיים.

הסגנון הכללי שלה משייך אותה לרוח התל אביבית, של מעצבות הדוגלות בגזרת מכנסיים גבוהה וצרה, חולצות דקיקות ואווריריות וצבעים שאינם חורגים בימים כתיקונם מהאפור לגווניו. היא קוראת לזה מינימליזם ו"עיצוב לנשים", ואכן, טון חסכני, דיטיילים מרומזים וגזרות נקיות יחסית, שולטים ביצירה שלה.

פריטים טובים וחכמים לא חסרים בקולקציה, שצולמה כאקט של סגירת מעגל במוזיאון תל אביב. יש בהיצע טוניקה מכופתרת המעוטרת במוטיב "גאן-פלפס" ממעילי טרנץ', חולצה מכופתרת עם חפתים מוגדלים ודרמטיים או גופיות סרוגות שמדיפות פרומונים רוקריים, עם הדפסים מבית היוצר של האמן "ג'ו-בוי", שמזכירים, אולי כמבחן רורשאך, יותר מכל, צמד ארנבים משתגלים.

דגמי המכנסיים, רובם ככולם הם בעלי אותה גזרת בסיס. הם עשויים בדים עבים, כהים ומכובסים, ונועדו להיות סמן קלאסי ועל זמני בארון. אבל השאלה נותרת בעינה - איפה מונדריאן ושאר הציירים המודרניסטים?

לבישה ככל שתהיה וסלחנית כלפי פיגורות ממוצעות, הקולקציה החדשה של GUSTA מתקשה בדבר אחד מרכזי. למרות האמירות היפות על מקורות ההשראה המרתקים, אין בה חידוש או שינוי של ממש, מהבלנד המוכר של "בגדי מעצבים" תל אביביים ואורבניים. נדמה ששמו של מונדריאן נישא לשווא ואינו מקבל ביטוי משמעותי בקולקציה. הצייר והתיאורטיקן זכור בעיקר בזכות היותו אמן רדיקלי, שתרגם את הטבע דרך פילטרים צורניים, וחתר עד לשיא ההפשטה והצמצום. רבים מדי מעצבים בגדים בצבעי לבן-כחול-אפור, גם בלי לדבר לרגע על מונדריאן. התעוזה שאפיינה את עבודתו, החד פעמיות הזו, אינה נוכחת בזו של מרומי. לעומתו דומה שהמעצבת הלכה על בטוח והשתמשה ברעיונות ממנו, בעיקר כדי להצדיק את קשת הצבעים הרזה.

גם הניסיון להבליט איכות גיאומטרית, לא ממוצה. הגיאומטריות שם, אבל קשה לומר שהיא שוכללה בצורה מיוחדת. שמלת טרפז נאה ופשוטה, מעוטרת פסי לורקס או שמלת מעטפת, שמחשופה נלבש דווקא על הגב, הן מהלך מהוסס מידי, שאין בו מספיק כדי להגשים את עצמו ולהפוך בולט ובלתי רגיל.

אולי זו הנקודה. מרומי אומרת בעצמה "ההתרגשות שלי היא מהדבר המרומז". אפשר להבין בקלות כי היא חותרת אל הצמצום שיצור בגד מתוחכם, נקי ולא צעקני. העניין הוא, שרבים מהפריטים הם בכיוון הנכון, אך הריסון בשם המינימליזם, מנע מהם את הצעד האחד מעבר למקובל. עבודתם של מעצבים, לעומת רשתות, נמדדת בדיוק ברגע התעוזה. דווקא הצילומים השטוחים והעקומים בכוונה של תמר קרוון, שמשחקים באופן בוטה בין הרקע לדוגמנית, יוצקים לתוך הבגדים את הערך המוסף שמרומי אולי התכוונה אליו. הרי בשביל להגיע גבוה, חייבים להתלכלך קצת.

מכנסיים: 450-650 שקלים, חולצות: 250-320 שקלים, שמלות וחצאיות: 400-650 שקלים.

GUSTA, רח' ז'בוטינסקי 19 (פינת דיזנגוף), תל אביב.