פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פמיניסטית שלא מבחירה

      אן פונטן, במאית הסרט "קוקו לפני שאנל", מספרת על השורשים מהם צמחה אישה חזקה ששינתה את פני עולם האופנה - ראיון

      הזמן הוא סוף המאה ה-19. כרכרת נוסעים נעצרת אל מול בית יתומים צרפתי. שתי ילדות, אחיות, מגיחות ממנה. אחת מהן תגדל להיות זו שתוציא את גוף האישה לחופשי ותנהיג מהפך בעולם האופנה. הסרט "קוקו לפני שאנל", בכיכובה של אודרי טוטו, מספר את סיפור חייה של גבריאל שאנל, טרם הפך שמה למותג-על.

      מאחורי הסרט, שיעלה החל ממחר למסכי הקולנוע בארץ, עומדת הבימאית אן פונטן בת ה-50, ילידת לוקסמברג. פונטן, המבקרת בימים אלה בארץ, כאורחת פסטיבל הקולנוע הצרפתי, ידועה בפריז בסרטיה המעט פרובוקטיביים, האחרון שבהם הוא "הנערה ממונקו". "קוקו לפני שאנל" שונה מהם באופיו. הסרט הוא אחד מתוך שלושה סרטים שונים שיצאו השנה על קוקו שאנל והוא נוצר ברובו בהשראת הביוגרפיה "יוצאת הדופן", של אדמונד שארל-רו, שגם הכירה את שאנל.

      הצופה מוזמן להציץ לתקופה בחייה של אישה שעוררה מהפכה במראה הנשי. המעצבת הצרפתייה שמתה ב-1951 וזכתה לחיות עד גיל 87 העבירה שתי מלחמות עולם, אין ספור מאהבים ועל הדרך גם בנתה את בית האופנה היוקרתי הנושא את שמה. הסרט מלווה את שאנל מרגע שנכנסה לבית היתומים ועד לתחילתה של הפריצה הגדולה, עם סצנת סיום יפהפייה שכוללת תצוגת אופנה לאורך דורות של פריטי שאנל.

      חייה של קוקו עמוסים באינספור פרטים פיקנטיים, למה בחרת דווקא בתקופה הזו בחייה, בתקופה שהיא עוד לא הכי נוצצת וזוהרת שלה אלא מהווה רק את תחילת הדרך?

      "בשבילי מה שהיה מעניין זו ההתחלה. איך היא הפכה לכזו מפורסמת, איך היא סללה דרך חדשה להיות אישה דרך הבגדים. האישיות שלה, המקוריות שלה, הם מה שמעניין בשאנל והדברים שבגללם היא מפורסמת היום. היא למעשה הפמיניסטית הראשונה והאישה המודרנית הראשונה. היא יצרה דרך הבגדים אישה חדשה במאה בה הנשים היו לכודות במחוכים, אני מראה איך הפריטים האלה התהוו דרכה. הסרט שלי הוא עליה."

      אז זה לא סרט אופנה?

      "כן, זה סרט על אופנה, אבל אופנה בתוך החיים. לא מעניין אותי לעשות סרט על מה שקורה היום בבית האופנה שאנל. היום יש הרבה סרטים על אופנה, אבל זה לא מספיק מעניין. אופנה לא מעוררת רגש. לראות איך אישה קידמה דרך חדשה בעצמה זה מעניין ועל זה הסיפור. שאנל היא דמות רומנסקית, היא יוצרת דברים לגמרי שונים דברים שהם מעבר לאופנה ובגלל זה הם מעניינים.

      בגלל זה בחרתי ב'קוקו לפני שאנל', 'לפני' זה יותר מסתורי. אנשים לא יודעים מי היא הייתה לפני, למשל שהיא הייתה נערה ענייה שרצתה להיות זמרת. דרך הסרט יותר קל להבין מה היא תהפוך להיות. דרך הסיפור של מאיפה היא באה אפשר להבין את המהפכה שלה."

      אין תמונה לגמרי ברורה על תחילת חייה. היא שיקרה הרבה בקשר למוצא שלה ולמשפחה שלה ואת מראה את זה בסרט שלך

      "אני עבדתי עם הספרים שנכתבו עליה על ידי אנשים שהכירו אותה, אבל כמובן שישנה אינטרפרטציה שלי, מה שאני הרגשתי. הכרתי את הדמות של שאנל מאז שאני ילדה והייתה לי את ההרגשה שאני מכירה אותה באופן מספיק עמוק בשביל לספר את הרגע הזה של תחילת החיים שלה.

      "כל המעצבים מתחילים מהנקודה הזו שבה הם חושבים על אחרים, קוקו עיצבה קודם כל בשביל עצמה. היא הייתה מאוד פרגמטית, למשל היא רצתה לרכב על סוסים והיא לא הבינה למה היא לא יכולה ללבוש מכנסיים. היא ספגה את האופנה שהיא ראתה בכפר בו גדלה, היא השתמשה בדברים האלה שהיא נולדה לתוכם, כמו חומרים יותר פשוטים, בשביל לעצב לאחרים - בשביל לעצב לחברה הגבוה. ההתחלה של שאנל תמיד קשורה לנוחות ולחומרים פשוטים, כי היא באה מסביבה פשוטה ולבסוף היא הפכה את זה ללוקסוס זה מעשה מהפכני".

      איך בחרת באודרי טוטו?

      "ידעתי שרק שחקנית צרפתייה מפורסמת אחת מתאימה וזו אודרי. אם היא לא הייתה מסכימה, אולי הייתי מוותרת. אולי הייתה שחקנית אלמונית שגם יכלה להתאים, אבל מבין המפורסמות היא מושלמת לתפקיד. יש לה את הגוף הקטן הזה היא מאוד רזה, היא אנדרוגינית וזה מאוד חשוב."

      היא גם מאוד יפה, אבל שאנל לא ידועה בזכות היופי שלה

      "כן אודרי יפה, אבל העיניים מתאימות - הניצוץ הזה. כשראיתי אותה הייתה לי את הדמות מול העיניים. אם לא היה לה את כל זה היה קשה. אי אפשר אחרת, היה צריך להיות בשחקנית משהו שהוא שאנל מלכתחילה.

      קוקו לא תאמה בכלל את קריטריון היופי והנשיות של התקופה זה לא משהו מודע. היא גם לא בחרה להיות פמיניסטית, אם היו שואלים אותה היא הייתה אומרת שהיא לא פמיניסטית. היא ספגה הרבה ביקורת על איך שהיא נראתה. היא הייתה מאוד רזה ממש אנורקטית וכל הזמן שאלו אותה אם היא לא אוכלת. היא לא קיבלה את מה שהוצע לה, היא לקחה בכוח. נשים באותה תקופה היו מלאות בכל הקישוטים, הן לא השכילו לדעת שהשיק זה להיות פשוט."

      את לא מטפלת בסרט בנושאים שקצת מעיבים על הביוגרפיה של שאנל, כמו המאהב הנאצי והגלות בשוויץ עקב ההאשמות שספגה

      "אין לי אספירציה להקיף את כל סיפור חייה. היא חייה המון זמן וסיפור האהבה שלה עם הקצין הגרמני התרחש כשהיא הייתה כבר בסביבות חמישים. או שאתה עושה הכל ואז צריך סרט של לפחות ארבע שעות בשביל להעמיק, או שאתה בוחר רגע. קוקו היא דמות מאוד מעניינת, יש לה שלבים שונים, היא דו משמעית. יש לה גם סיפורי אהבה וגם סיפורים היסטוריים. יש עוד נשים צרפתיות מפורסמות שהיו עם קצינים גרמניים, לדעתי בחרתי ברגע הזה של חייה ולא באחר כי הוא מאוד משמעותי וגורלי".

      קרל לאגרפלד עזר לך בבחירה של הבגדים של סצנת הסיום, איך הייתה העבודה איתו?

      "קרל עיצב רק פריט אחד לסרט אבל הוא ייעץ באיזה בגדים להשתמש. הוא אדם מאוד מבריק ומצחיק. נתנו לי יד חופשית בבית שאנל, בעיקר בגלל שמדובר בדמות היסטורית ובבן אדם וזה עדיין לא קשור למותג שאנל. זה היה מאוד חשוב לי לא להתערבב עם המותג. בשבילי המותג הוא רק שם, העניין שלי הוא בה.

      "את התלבושות לסרט עיצבה קתרין לטרייה, ויחד דמיינו דרך תמונות ומה שהיה לנו את הבגדים הראשונים היא עיצבה לעצמה. זו ההתחלה של הסטייל שלה והראנו את זה ללאגרפלד רק בשביל לשמוע את דעתו. הוא אמר שהאיורים והדוגמאות הם מאוד מדויקים. היה מאוד מעניין לעשות את הבגדים שהם דווקא לא מוכרים, כי אחרי התקופה הזו כולם למעשה יודעים מה זה הסטייל של שאנל. אבל לפני הסגנון הוא יותר פשוט, יותר עדין".

      את לובשת שאנל?

      "לא. אולי יום אחד לפרמיירה. אני לא אוהבת מותגים עלי, אני אוהבת להיות חופשייה".