ההשראה באה מלמטה

"מעצבי המאה" הוא פרויקט ההצדעה של עירית תל אביב לציון מאה שנים של אופנה וסגנון חיים בבירת האופנה הישראלית. במסגרת הפרויקט גויסו נציגים מעולם האופנה ה"בוטיקי" של תל אביב, מעצבי על ומעצבים צעירים ומבטיחים לטובת עיצוב 100 פריטים. אלה יוצגו בתערוכת קונספט שתוצג במשך חודש במשכן לאמנויות הבמה. התערוכה תציג דיאלוג בין המאה החולפת למאה הבאה של אופנה בתל אביב באמצעות שילוב בין פריטי הקונספט ופריטי אספנות נדירים של מעצבי העבר כגון רוז'י בן יוסף, פיני לייטרסדורף, לולה בר ועוד.

את הפעילות יזמה "קרינולינה - מעצבת דעת קהל", משרד תקשורת לעסקי בוטיק, על מנת לקדם 100 עסקי בוטיק בתחום האופנה, שנפגע בתקופת המיתון. האוצר ראשי של התערוכה הוא המעצב יובל כספין. התערוכה תהיה פתוחה לקהל הרחב במשכן לאמנויות הבמה, החל מה-16 ביוני ועד ה-10 ביולי. הכניסה לא כרוכה בתשלום.

פיינשמקר (אנין טעם), מותג התיקים, נולד לפני שלוש שנים בבית המעצבת יעל פינקלשטיין (30), שמגדירה את עצמה כדור שלישי ליצרני אופנה ונצר למשפחה אנינת טעם. קולקציית התיקים הראשונה שלה הייתה עשויה מעניבות וינטג' משנות השבעים והשמונים שנותרו במלאי במפעל העניבות שהיה שייך לסבה.

"הייעוד שלי היה לעסוק באמנות. כבר כילדה ציירתי, למדתי בתלמה ילין אמנות פלסטית, ציור ופיסול. אחר כך למדתי אמנות באיטליה וב'מדרשה', אבל חשתי שחיי האומן המיוסר פחות מתאימים למבנה האישיות שלי ועיצוב תיקים הוא משהו שבין אמנות הפיסול לפרקטיות."

"האסוציאציה הראשונה שעלתה בראשי הייתה המרצפות המצוירות בתל אביב. גדלתי בקריית אונו, בין בניינים גבוהים המסודרים טורים-טורים, חללים קטנים ותריסי פלסטיק. שיכפול של קופסאות גפרורים עם מעט מאוד חזון של מה שנקרא 'טעם אישי'. הדבר שנחרט בראשי היה הרצפה. אותה רצפה בסלון, במטבח, בחדר השינה, בבתים של חברות. תמיד אותה הרצפה.

20 שנה אחר כך, בדירה שכורה ראשונה בתל אביב, דירת באוהאוס ברחוב נחמני עם תקרה גבוהה, תריסי עץ, חלל ייחודי והרצפה: רצפה מעוטרת אותנטית שנעשתה ביד אומן אי שם בשנות ה-30.

בחלל שכזה, עם רצפה מצוירת, החיים לא יכולים להיות עלובים, חנוקים וסטנדרטיים. במשך שנים, דירה אחר דירה הרצפות הללו הפכו למשהו מכונן. אלו מרצפות שהן זיכרון אסתטי, אנושי ותרבותי. בעיר הזו ובמדינה הזו, יש תחושה שהכל חולף. לא משומר, לא מכובד, לא מתועד, תרבות המקדשת את דלות החומר. על רקע זה הופכת הרצפה המצוירת להיות משמעותית.

המרצפת המצוירת מיוצרת בטכניקה מיוחדת (עבודת-יד) ממש כמו בעבודה עם עורות. תחילה יוצקים את הצבעים בעזרת משפך קטן לתוך השבלונה ולאחר מכן ישנו תהליך דחיסה שנעשה ע"י מכונה. לבסוף תעבור תהליך אשפרה (גימור) וייבוש.

האתגר עבורי היה ליצור תיק עור עבודת יד, שמנציח את אותן מרצפות מצוירות, באופן פרקטי. רציתי לעורר השראה באנשים החיים בעיר הזו ומתרגשים מן הפרטים הקטנים, הידניים וההיסטוריים שיש לה להציע."

"5 שנים בברוטו."

"אני קניינית מוזרה. בד"כ אני נוטה לא לקנות כלום כי אין לי כסף, אבל כשאני כבר קונה, זה נורא יקר. הפטיש שלי הוא בעיקר נעליים של 'פביאני'. אני אוהבת לשלב סגנונות ואין לי שום עקביות ואחידות בבגדים שאני לובשת."

"אני בעד בקרים רגועים של נשנוש ב'רוני מוטי' ברמת החייל עם חברה או בקפה 'תחתית' בלינקולן."

"הטייק אווי שלי בבוקר הוא קפה מהמאפייה של הבראסרי, מקום מקסים בו אני תמיד מתמרמרת על כך שאני לא יכולה לקנות לי מאפה לצד הקפה, כי כל החיים שלי אני בדיאטה."

"ברונימוטי ברמת החייל ו'הבית התיאלנדי', שגיליתי אותו לפני חמש שנים. כל פעם הייתי חולפת על פניו וחושבת לעצמי מי לעזאזל אוכל כאן. אז אומנם העיצוב הוא מאוד אולד סקול אבל יש שם אוכל אוריינטלי טרי וטעים שאף פעם לא נמאס לי ממנו. ואגב, יושבים שם לא מעט שפים מוכרים."

"אביבה אורי, ציירת ישראלית, שציירה וחקרה את הרישום המופשט. מהתקופה של רפי לביא וכל החב'רה. היא הייתה דמות תל אביבית, דרמתית ובוהמיינית. אישה גותית עם פנים מולבנות באיפור שמחק את תווי פניה ורק הגבות והעיניים הודגשו בשחור. כל הילדות שלי ובתלמה ילין המורים אמרו שאני מציירת כמוה ואח"כ שראיתי את העבודות שלה התחברתי אליה והתאהבתי בה, מבלי באמת להכיר אותה."

פיינשמקר. רחוב לבונטין 4, תל אביב. בתיאום מראש: 052-6570466.