יודעת להחזיק קהל

עדי עציון זק חותכת לי פרוסה של עוגת הבית עם קפה נמס, וגם את זה היא מצליחה לעשות בתנועות ריקוד רחבות וקול עמוק. כחלק מתפאורת המופע, תלויות על קירות הבית תמונות של דיוות חובבות דרמות תקופתיות - אשתו של סטלין, שהתאבדה עם האקדח שלו, אשתו של פושקין, שמצא את מותו בדו-קרב עם המאהב שלה וג'וזפין, אשתו של נפוליאון, שהייתה אלמנה עם שני ילדים כשנשא אותה לאישה מתוך אהבה גדולה.

על פס הקול ברקע אחראי בעלה, יונתן זק, שמלווה בפסנתר שיעור פרטי של זמרת אופרה צעירה. "אז עם כמה סוכר את שותה את הקפה?".

עדי עציון זק, שחקנית וזמרת אופרה, מסרבת לומר את גילה. ("כאישה וכשחקנית זה לא נראה לי נכון לחשוף את גילי המדויק. אולי תכתבי: הספיקה לדלג מעל גיל 69. לדלג זה נשמע צעיר יותר, פעלתני כזה").

"כשהייתי בת 23, עזבתי את ארץ השמש לארצות העננים. למדתי מוזיקה ומשחק בצרפת וגרמניה במשך 6 שנים. בזמנו זה היה צעד מאוד אמיץ לבחורה צעירה. למרות תחושת הזרות וחוסר השייכות, פריז הייתה בשבילי בית ספר לסגנון ויופי. ומאז אני חובבת פריטים תקופתיים ותמונות מהמאה ה-19, שאני אוספת בשווקי פשפשים בעולם".

"של הילדים. הבכור דודי וזוג התאומים: השחקנית עלמה זק והעורך והמפיק, יורם זק, שבין היתר ביים את החרצופים, ארץ נהדרת והיה העורך הראשי של האח הגדול."

"אמא שלי הייתה דמות החלוצה, הקיבוצניקית נטולת הגינונים. אבל דודתי סבינה, שהייתה שונה לגמרי מאחותה, אהבה אוכל, גברים ואופנה. אישה תמירה עם עיניים ענקיות, שנהגה להסתובב בכובעים גדולים. לא היה אחד ברחוב שלא סובב אחריה את הראש. היא בה משהו גדול מהחיים ואפילו את העולם הזה, החליטה לעזוב בדרמטיות אופיינית ונפטרה בפתאומיות, יום לאחר חתונתה השנייה. כשאני חובשת כובע, אני מיד מרגישה דודה סבינה."

"למרות שאני לא יודעת לתפור אני מאוד אוהבת ליצור. כך שלא פעם אני יוצרת לי בגדים להופעות, כמו למשל חלוק דרמטי שיצרתי ממפה לבנה. לשרוולים חיברתי נוצות שחורות וקישטתי בצמד עגילים דרמטיים, שנראים כסיכות דש."

"מאז שעמדתי על דעתי, אני לא לובשת מכנסיים קצרים. למה? כי יש עובדות חיים מתוקה. אני מאוד גאה בתכונות אופי שלי, יש בי אומץ וחריצות, אבל אף פעם לא נראיתי יפה בעיניי עצמי. הדבר הטוב הוא שגיליתי שאת יכולה להחליט איך תיראי. הצורה שבה את נושאת את גופך, עקבים שיגביהו את קומתך, צבע שידגיש את העיניים, בד נופל וזורם שלא ישאיר את המתבונן באמצע הגוף. האופנה יכולה לשנות את התמונה כולה ולהיות יותר חזקה מהטבע. אני ערמומית באופנה שלי."

"התאמת צבעים שרירותית זה דוחה. לצבעים יש משפחות, קרובים ואויבים. ולא נעים לראות אויבים רבים על טריטוריה בבגד אחד. לדוגמא אדום וחום, כסף וזהב, שחור כהה סופני עם שחור בהיר, פסים עם פרחים - אלו שני עולמות שונים, לא אחידים. אנשים נטולי סגנון ברחוב גורמים לי לפעמים לרצות להעיר להם, כדי לעזור, אבל אני מתאפקת. כדי לא לפגוע חלילה."

"תחרה זו הבת זוג שלי ואני מאמינה אדוקה ב"שחור זה מרזה". הצבעוניות תמיד תהיה בפריטים, בסיכות, כובעים, חלוק סאטן בכחול שהוא לא נדוש, בכתום תפוזי או בגוון עכברי. אני אוהבת להפתיע, להדהים. כי בלי גורם ההפתעה, אי אפשר להחזיק את הקהל."