דמיינו שאתם שומעים טכנו ברקע

העובדה שריקרדו טישי, המנהל הקריאטיבי של ז'יבנשי, חשף במסגרת שבוע האופנה בפריז, חלק מן התלבושות שעיצב עבור מייקל ג'קסון למופע הפרידה שלו, הפכה את האווירה בתצוגה לבעלת קול אחר, קצת נוגה ועצוב. אבל הרי עוד לא קם הארוע ההיסטורי שהצליח לעצור את המסלול. תעשיית האופנה, המשיכה בעבודתה הרצוצה.

תצוגת האופנה של Hugo, הקו העילי של "הוגו בוס", הייתה אחד מהארועים הפותחים של שבוע האופנה לגברים לקיץ 2010, שהתחיל ביום חמישי. ההזמנה הלקונית לתצוגה הודפסה באדום על חתיכת פלסטיק לבן ונוקשה, שהחליף נייר מסורתי, ורמזה על העתיד להתרחש - האירוע התמקם בהאנגר מאובק ומט ליפול ברובע ה-13 בשולי העיר, כשקירותיו מכוסים בגראפיטי פרוע או חלונות שבורים. בליבו של הכיעור האורבני, הוצבה תפאורה בוהקת בלובן שלה.

ההשראה לקולקציה נלקחה מתוך מהתרבות הגרמנית. הפעם, אמר פיטרס, הוא התחקה אחר עבודותיו של הצלם הגרמני וולפגאנג אוליג, מסלול התצוגה כולו לבן, היה חריג בניקיונו והתפתל תוך שהוא יוצר מדרגות ופניות חדות. התצוגה נפתחה עם גברים בחליפות לבנות, לצלילי סוויטה מס' 3 לבאך, שקיבלו פרשנות שונה של מעצב המותג ברונו פיטרס. הז'קטים הפכו קצרים ולעתים חסרי שרוולים כשרוולנים ונראו גם חליפות רפויות בתכלת מעודן או מכנסיים רחבים יחסית ואדומים, רכים יותר בתנועתם, ששודרגו על ידי שניים מהטרנדים החשובים שעתידים לפקוד בקיץ הבא: חולצות ארוכות שוליים וסריגים שקופים ונהדרים. לקראת סופה של התצוגה, הטיפול המינימליסטי קיבל טוויסט מפתיע – פריטים מחופים רק בחציים בפאייטים ענקיים וזהובים, שנראו כמו שריון קשקשים מודרני המכסה רק חלק של הגוף. אלו סימנו יותר מכל את המפגש בין העולמות – בין המלאכותי והעוצמתי לבין הטבעי והפגיע, המאפיינים את עבודותיו של אוליג.

התצוגה של וולטר ואן בירנדונק, סיפקה את ההצגה הטובה בעיר, עוד לפני שראשון הדוגמנים עלה המסלול. מספיק היה לצפות בקהל הביזארי והמענג שהגיע למקום, כדי להבין את האווירה שתשלוט בתצוגה עצמה: מעריץ בגלביה עשויה ניילון, מכנסי ג'ינס שקוצצו, נעליים גדולות וסגולות וכאפייה מעוטרת פונפונים ירוקים או נערה בשיער א- לה – ליידי גאגא, בשמלה בקוראל זוהר, עם נעליים צהובות וזרחניות ותיק בוהק להשלמת ההופעה.

על המסלול עלו דוגמנים עבי בשר, אנטי תזה לכל פרוטוטיפ של מודל, מגולחי ראש ומעוטרי זקן, שנראים פחות או יותר כמו המעצב עצמו, הציגו קשקשת צבעונית שנעה בין הקיטשי לבין האקספרמנטלי ולקחה עד קצה גבול היכולת את כל מה שמקובל בתעשיית האופנה; בלייזרים עשויים פלסטיק בכחול, ירוק או וורוד; מכנסי דגמ"ח עם כיסים בולטים ותל מימדיים; או סרבלי טייסים בכל צבע מצבעי הקשת.

החשיבות האופנתית הייתה פחותה לעומת החשיבות הקונספטואלית - ואן בירנדונק רצה להוכיח שהוא יכול לנכס כסימן מסחרי כל דבר עליו שהציג ולקבוע על ידי כך, מה מקובל ומה לא. למעשה, בדיוק כמו שהמיינסטרים עושה. אולי זו הסיבה, שהוא זה שסגר את התצוגה, צועד על המסלול בבגדי הקולקציה – היצירה היא למעשה הוא. אי אפשר שלא לציין את הסיום הקמאפי, כשאותם דוגמנים שעירים עלו בתחתונים. זה היה הומור בועט בעיניים מגובה במוזיקת טכנו עתירת גרוב ואנרגיה.

בית האופנה "קנזו", שתצוגתו נערכה בשיאו של שבוע האופנה, סיפק גרסא מרתקת משלו ל"לב האפלה". המעצב אנטוניו מראס, הידוע באובססיה שהוא מגלה עבור תרבויות רחוקות ואוריינטליזם, עיצב את הקולקציה לפי דמותו של מגלה הארצות פייר דה בראצה. זה האחרון, נסע בסוף המאה ה-19, לחקור את החלקים הלא נודעים של אפריקה, היכן שכף רגלו של אירופאי לא דרכה מעולם.

מעל למסלול הארוך באופן בלתי רגיל, נתלו בקבוקי זכוכית ענקיים, מלאים בחול זהוב. הרקע כולו מכוסה עשן, כסופת מדבר רחוקה. לא היה אפשר לטעות באווירה – מראס רצה להביא את החוויה הטוטאלית המגולמת במסעו של דה בראצה. בהיותו קצין, רבים מהעיצובים שעלו על המסלול היו נגועים במוטיבים צבאיים: הדפסי קמופלאז' על ז'קטים, מעילי ספארי, כובעי "פית' הלמט" שרפררו אל אופנת הקולוניאליזם שאפיינה את הפולשים האירופאיים. הסילואט הפך משוחרר יותר ופלטת הצבעים נשענה על צבעי חול בהירים. אבל אין לטעות ולחשוב שמראס רצה לעשות אופנה אירופאית באפריקה או לבטא מחדש את הקולוניאליזם. להפך, הוא חתר כדי לבטא את השפעת היבשת והאקזוטיקה הטמונה בה על דמותו של מגלה הארצות: חליפות פשתן הפכו מקומטות, מעילי פרקה קלים במיוחד אך שנצרבו מן השמש, מכנסי ג'ינס שהובהרו באינטנסיביות מתוך המסע או שימוש בעורות יחודיים של נחשים על נעליים ותיקים, רמז לטון השבטי שהשתלט עליו. הפינאלה הגדולה, בה צעדו הדוגמנים תחת מפלים של חול שנשפכו מן הבקבוקים שנתלו מעליהם, היו סימן לניצחון של קולקציה גדולה ועשויה ללא רבב שעמדה בסימן של אדם שמראס רואה בו הרפתקן אנטי קולוניאליסט. אפילו סוזי מנקס, מבקרת האופנה הנוקשה, לא הצליחה להסתיר את ההתלהבות שבפניה.