לא למכירה

עוד לפני שננעלו הדלתות על תצוגות הקוטור של פריז לפני כשבוע, אפשר היה לשמוע את נשימתה הכבדה של התפירה העילית, עדות למצבה ההולך ומדרדר, במקביל למיתון.

המצב הכללי אינו מבשר טובות. תצוגות התפירה העילית, המרכזות מספר מצומצם מאוד של בתי אופנה גדולים, הולכות ומאבדות את כוחן. מה שהיה השירה של עולם האופנה, הקודקוד האמנותי להפגנת כוחו היצירתי של המעצב - כשרבות מן העבודות אינן מיועדות כלל למכירה - מתחיל להדמות יותר ויותר לתצוגות אופנה מן השורה.

היום לא זקוקים עוד לכוחה של אופנה הנתפרת על פי הזמנה מיוחדת. כי כשאין קהל (ובמקרים מסוימים במדובר בהרבה פחות ממאה רוכשים פוטנציאלים), אין הוט קוטור. עבור תרבות האופנה הפוסט מודרנית, הרבה יותר קל והרבה יותר זול, לקנות מן המוכן.

כריסטיאן לקרואה. המעצב שפרץ לתודעה בשנת 1987, העלה לפני כשבוע, את מה שיכולה להיות התצוגה האחרונה שלו. עיתוני החדשות והכלכלה בצרפת וברחבי העולם לא מפסיקים לעסוק בסיפורים הרבים סביב מצבו הכלכלי הרעוע והתצוגה עצמה התאפשרה משום שכמעט כל הלוקחים בה חלק, החל מהחייטים, וכלה במקום עצמו, תרמו את זמנם עבור המעצב.

ההחלטה של אמן הצבע והפרינטים התזזיתיים, להשתמש בעיקר בצבעים כהים (והשחור שם לחלוטין), נראית יותר ממתאימה. אוסף התפירה העילית של לקרואה, היה נגוע אמנם בסגפנות מסויימת ועצבות, אך יפה עד טירוף: שכמייה מעוטרת בפיתוחים עדינים התערבלה על המסלול לצד ז'קטים בגזרה גברית. כובעי אהיל שחורים ומסיביים ניתלו כאלומת אור עורבנית מעל לשמלת טול מכווץ או בראש בלייזר סגול ברכיסת פפיון.

את התצוגה סגרה כהרגלו שמלת כלה, שלא נראתה כמו שום דבר שעלה לפניה. היא הייתה ראוותנית, בהירה, חצופה ונוכחת, מזכירה את הפרץ של כתב היד שלו. שוק כזה נועד רק כדי להזהיר, שאחד מבניה האהובים של התפירה העילית, עלול להיעלם מעולמה.

אם אצל כל בתי האופנה היה אפשר לחוש בשינויים והתרחקות מקוד הקלאסי של ההוט קוטור, הרי אצל קרל לאגרפלד ושאנל, הכל נשאר לפי המסורת. באירוע מופק היטב ועמוס, כשהמסלול מעוטר בבקבוקי שאנל מס' 5 ענקיים, בית האופנה המיוחס שמר על בזיק האצולה הבולט שדבק בו.

החליפות העשויות בד עבה ומלוטש, אחד מהסמלים הנצחיים של בית האופנה, היו חוד החנית במפגן ה"קוקטיזם" של קרל לאגרפלד. הז'קטים צמריריים ברכיסה כפולה ומהוגנת, כובעים שקופים שכיסו חצי פנים במורבידיות אלגנטית ושוליים כמעט פרומים של חצאיות שלטו על הצד המאופק.

מנגד, הרעב לתיאטרליות (שתמיד נראית כמו משהו שקורטני לאב הייתה מרטשת) סופק על ידי חצאיות שחורות מחופות בטול משוסע, גלימות עשויות סאטן או מוטיב עיגולי פאייטים צבעוניים וצפופיים שסבל ממינון יתר. בתצוגה הזו נעדר הגלאם של קולקציית "פריז-מוסקבה" שהציג המעצב לפני מספר חודשים, אבל היה בה את הדבר שמחזיק את שאנל זמן כה רב בתודעה הציבורית – קלאסיקה על זמנית.

אבל לצד הדמדומים, יש גם אור. אחד המעצבים שמתחרה על פסגת ההצלחה של הסיבוב הנוכחי, הוא ז'אן פול גוטייה, שכהרגלו הצליח להזריק סם מעורר ואנרגיה למסלול. זוהר של סרטים אמרקניים שלט בכל, כשדמותה של הכוכבת הראשית, בשמלת מחוך ארוכה בצבע אפור מתכתי או בשמלת פאייטים זהובה ומעיל פרווה אפור ורך, מהווה את קו ההשראה הראשי.

היו שם נציגות מכל קטגוריה קולנועית אפשרית - החל מחליפת עור הדוקה במראה עתידני, דרך אנסמבל שהיה קרוב מאוד אל שריון אבירים, ועד לשמלה שחורה ונוצצת, עטופה בטול שקוף, בשביל הפאם פאטל הנצחית. גוטייה הדגיש לא רק עבודה על שמלות עתירות דיטיילים, אלא גם על חליפות מכנסיים או אוברולים, מגמה שאפיינה בתי אופנה אחרים העונה, כניסיון להדגיש אופי פרקטי. בבסיסם, העיצובים היו שונים לחלוטין אחד מהשני, אך זוהי גם כוחה של תצוגת "הוט קוטור".

היא לא אמורה להיות "קולקציה", אלא בסיס שיהיה אפשרי לפרש אותו לפי רצון הלקוחה האחת. מול התוצאה המרהיבה והדיטיילים שאפיינו כל שמלה, אפשר להיות בטוחים, שהחוקים הנוקשים של ההוט קוטור, נלקחו ברצינות תהומית.