המעצבת הצעירה אניה פליט, לא יכלה לבקש 'ארטי טייפ' מוצלח יותר מרונית אלקבץ, שהגיעה בשמלה שלה לפסטיבל הקולנוע בירושלים, בתחילת יולי. החיבור בין השתיים נראה הולם את שני הצדדים: השמלה השחורה והארוכה, עשויה בד בדוגמת פסים עדינה וכמעט בלתי נראית, חובקת את פלג הגוף העליון ונשפכת ממנו והלאה, נראתה מתאימה לאקסצנטריות הכובשת של אלקבץ. קל לשער, שאם פליט מדמיינת את העיצובים שלה (שיש בהם קצב מוחצנות-איפוק מסקרן) על מישהי, זו התמונה שעולה מול עינייה.
פליט, בת 28, סיימה את שנקר בשנת 2006 ומאז היא מהבהבת בתודעת האופנה המקומית. יש שזוכרים את הפריטים שלה מהסטודיו של שרון ברונשר, אבל דווקא מקום אחר, מעט שולי, מעיד עליה יותר - במסגרת ה"טי מרקט" לפני כשנה וחצי, היא הציגה קולקציה קטנה של טישירטס, שנראתה חריגה בנוף.
בעוד שרבות מהחולצות של המעצבים האחרים, היו מעוטרות בבליל כיתובים וולגריים, העיצובים הרכים והמלנכוליים של פלינט, כללו איורים של נופים מרומזים או עלים, והיו סוג של מרפק כנגד סצינת העיצוב השטוחה.
גם אחרי שפתחה חנות ברחוב החשמל ועם ההשקה ביוני האחרון של חנות חדשה במתחם מסריק, היא עדיין תקיפה ויודעת היטב לאן היא חותרת. בבוטיק הקטן הצופה אל כיכר רבין, היא עומדת בשיער אסוף כפקעת, ליפסטיק כתום, מכנסיים בגזרה גבוהה וגופיית פסים נפולה. "אני לא עושה טרנדים. אני יודעת מה הולך, אני מאוד מעורה. אבל עדיין... כאן זו בועה מאוד סגורה, שלוש שנים שלט פה המונו כרום" היא מציינת ומצביעה על שמלת ג'רסי ארוכה בצבע קוראל בוהק מתוך קולקציית הקיץ. "אנשים כאן צריכים הנחיה. אומרות לי לקוחות, זה חדש, זה מדהים, אבל זה יותר מדי. נשים מחפשות את השמלה השחורה.... כל הפאן זה נשים שאפשר להיסחף איתן".
אוסף בגדים אבל לא קולקציה
קולקציית הקיץ, לפחות בחלקה, נמשכת אל זרם האר דקו ושנות העשרים, כולל וריאציות על שמלות צ'רלסטון. החומרים שפליט משתמשת בהם, כמו למשל ויסקוזה ומשי צרוב, עוברים טרנספורמציה על ידי כיסוי חלקי ברשת או תחרה או יוצרים מעין מחוכים מרהיבים ומכנסיים הדוקים ושקופים, המרמזים על עולם הלנז'רי.
מעל לכל, בולטת המשיכה שלה אל מה שהיא מכנה "הקראפט הישן". שכמייה כבדה עשויה סרטי בד שארגה אמה או רקמות יחודיות שמצאה בשוק הפשפשים, המשולבות על צווארוני
השמלות, יוצרים את התחושה שכל פריט בחנות הוא אחד בעולם.
שמלת סרפן שחורה מדגימה טוב את התחושה הזו - היא מוצגת בכמה דוגמאות, כאשר רק חיפויי הבד המשולשים המרכיבים את קו החזה, משתנים מאחת לשנייה.
אבל לאקלקטיות הזו יש גם מחיר. אמנם הכוונה היא ליצור קבוצה קטנה של פריטי קז'ואל מושקעים במיוחד, אבל אי אפשר להימנע מהקביעה שיש כאן אוסף בגדים עשוי היטב ולא קולקציה.
הפריטים יפים בפני עצמם, אבל לא כולם מתכתבים אחד עם השני. זה אולי תוצר של פרץ עשייה, של איזה רצון של המעצבת להיסחף עם העולם שלה, אבל חוסר המיקוד הזה, שהוא מרתק לפרקים, מסתיר את כתב היד שלה, מחליש את האפקט המצטבר של הקולקציה ומקשה על הצופה לסחוט איזושהי אמירה עיצובית מוצקה. ברגע שלשמלה אחת יש ווליום גבוה יותר מכל הקבוצה, כנראה שצריך לכוון מחדש את הבאלנס.
מחירים: חולצות, גופיות ועליוניות: 220-980 שקלים; מכנסיים: 400-1,200 שקלים; שמלות: 350-1,100 שקלים; שמלות ערב וכלה: 990-18,000 שקלים.
אנה פליט. החשמל 21, תל אביב; מסריק 21, תל אביב.