אופנה אף פעם לא היתה הצד החזק של המזרח הרחוק. השרוואלים של התרמילאים שחוזרים מהודו, הזיופים הנחותים (במו עיני ראיתי בשוק הכרמל בתל אביב גרבי mike) והחיקויים המתפרקים, הוציאו לאזור כולו שם רע בכל הקשור לאופנה.
אבל את הסינים זה לא עצר. התדמית האופנתית שלהם אולי מקרטעת, אבל תעשיית האופנה במזרח דווקא תוססת מתמיד. הסיבה לכך, למרבה הפלא, נעוצה בדיוק בתכונה שהוציאה להם שם רע: הם ממש טובים בחיקויים.
הכל התחיל כשלצד תעשיות אחרות שהתפתחו במזרח במטרה להנמיך את עלויות הייצור, כמו צעצועים ומכוניות, פלשה למדינה גם תעשיית האופנה. סורו לארון הבגדים שלכם, שלפו פריטים של המותגים הבינלאומיים המוכרים - h&m, קסטרו, מנגו או זארה - הציצו בתוויות ותגלו שהבגדים נתפרו הרחק מאדמת אירופה או ארה"ב.
לא חלף זמן רב עד שהדגמים, הגזרות ואווירת העיצוב של המערב חדרו למזרח והשפיעו על השוק כולו - כי הרי מה שטוב בעבור הקמעוניות הגדולות בתחום, טוב גם בעבור בוטיקים קטנים ומעוצבים. וכך אפשר לגלות, גם בישראל, יותר ויותר חנויות בוטיק שמייבאות אופנת קז'ואל טרנדית, מעוצבת ומעודכנת מהמזרח בטווח מחירים סביר ונוח.
חן גורודסקי, שפתחה לפני חצי שנה עם דנה רונן את בוטיק לילי גרייס בתל אביב, גילתה את אופנת המזרח המעודכנת בטיול להודו. "עבדתי בזארה במשך שבע שנים - ואז, בגיל 30, נסעתי לטיול במזרח ונפתח בפני צוהר חדש", היא מספרת. "אני לא שאנטי-בנטי, ומאוד הופתעתי מהעיצוב של הבגדים בהודו. בגלל זה פתחנו את החנות בדיזנגוף, שממותגת גבוה".
הקונספט שמאחורי החנות הוא "בגדי בוטיק במחירי רשת", מסבירה גורודסקי. "רציתי חנות עם מחירים אטרקטיביים, שאני הייתי שמחה לקנות בה בעצמי. חנות שיוצאים ממנה עם שניים-שלושה פריטים".
הבגדים שמייבאת גורודסקי אינם מיועדים לשוק המקומי בהודו. "ההודים לא לובשים את זה", היא אומרת. "הבגדים לא מיוצרים לאוכלוסייה המקומית, אלא רק למערב - ובעיקר לאירופה. בעלי המפעלים מערביים לגמרי, ומדברים אנגלית רהוטה. הם אנשים מלומדים שמתעדכנים במגמות באופנה, מקבלים הזמנות מהמערב ומייצרים בכמויות. אם מישהו מבקש דגם בצבע אחד, הם ייצרו אותו בעוד כמה צבעים וימכרו לאחרים. הכל נעשה בהסכמה, כמובן".
כאילו פריז
עדי גלר, שהקימה לפני שמונה שנים את בוטיק קאלה בתל אביב (שכיום כבר יש לו שלוש חנויות), מייבאת דווקא אופנה מקומית מהמזרח. גלר, שהתגוררה ביפן תקופה קצרה, מספרת שעיניה נפקחו שם לסגנון לבוש אחר לגמרי.
"כשמטיילים בהודו רואים דברים מסוימים, אבל יש עוד מדינות במזרח שבהן מתלבשים בסגנון מודרני וחדשני", היא אומרת. "זה שוק אופנה שלם שאינו פונה לאירופה ולארה"ב. חשבתי שזה יכול להיות נחמד אם אביא את זה לישראל".
גלר מסרבת להסגיר את המדינה שממנה היא מייבאת את הבגדים, אך מודה שהיא נאלצת להתמודד עם בעיות שיבואניות ביגוד אחרות אינן מתמודדות אתן - ובעיקר ההתאמה של הבגדים למבנה הגוף המערבי.
"הגוף של האסיאתיות שונה מהגוף של הנשים המערביות", היא מסבירה. "האופנה במזרח חושפנית פחות, ומתמקדת פחות באזור החזה. יש לה סגנון אחר, שמבליט אזורים אחרים בגוף. אבל טרנדים הם טרנדים; הכל מושפע מהכל - המזרח מהמערב ולהפך - ואנו רואים את אותם הטרנדים בכל מקום".
גורודסקי מסכימה: "אנחנו מתעדכנות מה יהיה בעונה הבאה בעזרת מגזינים ונוסעות כל חודשיים להודו. בחורף אנחנו מגיעות גם למקומות אחרים במזרח, כי בהודו אין אופנת חורף כמו שאנחנו רגילים אליה, למשל סריגים וגרביונים".
קאלה ולילי גרייס אינם הבוטיקים היחידים המייבאים אופנה מהמזרח. עוד ועוד בעלי בוטיקים מקומיים מגלים שיבוא מהמזרח לא מצביע בהכרח על איכות ירודה או טעם קלוקל.
בבוטיק לולוטש בתל אביב, למשל, תמצאו שמלות מסין בסגנון וינטג', שנראות כאילו הוטסו הרגע מפריז, ורשת החנויות +a מביאה לישראל טרנדים אופנתיים מיפן ומסין - אם כי אצלה המחירים גבוהים יחסית לשאר הבוטיקים. "הבדים האסיאתיים מתאימים לקיץ הישראלי", טוענת גורודסקי. "הם משתמשים בהרבה כותנה וטריקו. בנוסף, אנחנו כמעט לא נתקלות בבעיות כביסה. אלה לא בגדים באיכות של המזרח, אלא באיכות מערבית".