בת הכפר הפתיעה לטובה

מלבד ג'ינס שקי-קקי שחירב את המסיבה וכמה פריטים קצת מובנים מאליהם, המעצבים של קסטרו שיחקו אותה. קולקציית חורף 2010 - הביקורת

לירוי שופן

התפאורה של תצוגת קסטרו לחורף 2009-10, שנערכה הבוקר (2 באוגוסט) בהאנגר 11 בתל אביב, הייתה כמעט אות מבשר רעות להמשך.

חלל שחור לחלוטין, מואר במנורות ענקיות ומסלול תצוגה שהורכב ממקבץ של שטיחים פרסים (מעורר את אפקט החורף הנחשק, רק חבל שקונספט השטיחים הנאה העותק באופן מושלם מתצוגת החורף האחרונה של ורוניק בראנקווינו בפריז). אבל ברגע שעלו ראשוני הדוגמנים על המסלול, התבדה הרושם הראשוני. לא חלל שחור, אלא אחת מהתצוגות והקולקציות הטובות ביותר שהעלו קסטרו מאז שנות התשעים.

התצוגה העידה על שינוי מהותי בתפיסה העיצובית. אחרי שבעונות הקודמות ידענו להתלונן בעיקר על תרגום שמרני ומאוחר מדי של טרנדים עולמיים ועל פריטים ברמת טעם מוטלת בספק (וקשה למצוא מישהו שיכול לשכוח את ג'ינס הסאטן מהעונה הקודמת), הפעם נתקלנו בקולקציה מגובשת ובמתן תשובה מהירה למה שקורה שם בחוץ. קבוצות ההשראה חוברות אחת לשנייה ויש כמות מכובדת של פריטים עם אדג', המוכיחים שהפעם שיחררו לסטודיו לעיצוב את הרסן, ונתנו לו ללכת קצת יותר רחוק.

המגמה האופנתית העולמית החשובה ביותר בחורף הקרוב, עוסקת בעולם המוזיקה ונוגעת מצד אחד ברומנטיקה אפלה וגלאם רוק ומצד שני בעולם האופרה. באלמין וז'יבנשי, הם דוגמה לבתי אופנה ששילבו ניטים, עם רוכסנים עבים והמון עור שחור בקולקציות החורף שלהם (את הטאץ' האייטיזי נתן מארק ג'ייקובס) וכולם ביחד הגדילו בצורה משמעותית את כריות הכתפיים, ואיפשרו לזרזיף של אגרסיביות נשית לזלוג החוצה.

קסטרו ידעו לקחת את כל העולמות האלה ולמהול אותם לכדי עסיס מגרה.

התצוגה נפתחה ברצף מסחרר של שמלות שחורות והדוקות, ובראשן שמלת עטלף גותית, שנלבשו עם מעין שאל פרווה שהונח סביב צווארונן. קו ההתחלה הדרמטי קיבל תפנית רגע לאחר מכן, עם ז'קט עור מרהיב בצבע טבק ומגוון של סריגים בצבע סגול עמוק, אפור ופודרה.

ז'קט אופנוענים נהדר ובועט, שדשיו נראו כאילו נגזרו ממנו כשהם יוצרים מחשוף מעוגל, הפגין עוצמה נשית מתבקשת. לעומתו, נראתה חולצה מכופתרת ואלגנטית להפליא, בעלת כתפיים פחוסות, המדמות מעין חיפוי מפרק של שריון אבירים. את החגיגה ידע לקלקל ג'ינס אפור בעל מפשעה נופלת וכריסה א-סימטרית, שחיבל בהישגים היפים.

קבוצת "בת הכפר" הנצחית (ובכל עונה היא מכפר אחר), האמורה לטפל בכל הווינטג' המלאכותי, דווקא הפתיעה לטובה. מגוון הסריגים העשיר ופרופורציות האוברסייז, הצליחו לצלוח נושא השראה משעמם למדי וליצוק לתוכו רעיונות מסקרנים, המתבטאים בצלליות T או בצעיפים שנלבשו כמטפחות. גם סילואט המכנסיים הפך לצר עוד יותר, מדגיש את השכבות הנשפכות של החלקים העליונים. "אמרו שהסקיני מת? הוא כאן אפילו יותר מתמיד" אמר כשבוע לפני התצוגה שחר דצינגר, ממעצבי קסטרו נשים.

עוד בוואלה!

בשל ביקוש גובר לטיפול בכאבים: בי-קיור לייזר במבצע מיוחד

לכתבה המלאה

אהבנו את חליפות הגברים

כמו רבים מבתי האופנה הגדולים, גם קסטרו-מן בנו חוזרים העונה אל פריטי המפתח של הארון הגברי. אולי בהשראת הסדרה "מאד מן", החליפה הגברית על נגזרותיה השונות, הייתה הציר המרכזי עליו התבססה הקולקציה. על המסלול הופיעו חליפות שלושה חלקים מדויקות בגווני אפור, בנויות מבלייזרים מעודכנים עם דשי "פיק לאפל" (מעין שפיצים מכוונים כלפי מעלה), וסט הדוק ברכיסה כפולה ומכנסיים מעוטרים ב'פנסים', שזכו לרגל צרה במיוחד.

צרם בחסרונו ז'קט מחוייט ברכיסה כפולה, שאין כמעט בית אופנה שלא הציג גרסה משלו לעניין (אפילו בזארה). אבל המעצבים הצליחו לחפות על החורים, בעזרת סריגים עשויים היטב, צווארון שאל וקרדיגנים עבים וארוכים. מתוקף אופיה הג'נטלמני של הקולקציה (עם כובעי הצילנדר הנהדרים א-לה אלכסנדר מקווין), החולצות המכופתרות זכו לתשומת לב מוגברת. הורגש שדרוג משמעותי ברמת הגימור וטקסטורות הבד, מהלך שמוכיח כי הפריט הזה נכנס היטב למחזור הדם המקומי.

אך החזרה אל הבסיס הייתה לעיתים יבשושית מדי וברורה מאליה ונמנעה מזוויות שקולקציית הנשים לא חששה לחקור. על המסלול, במילים פשוטות, היה את כל הביגוד הבסיסי שגבר מודרני צריך אבל לא בטוח שהיה עליו את כל מה שהוא רוצה. הקולקציה בשלה, מאוזנת ובנויה היטב, אבל מינון הפריטים המפעימים בה אינו מספיק גדול הפעם. ז'קט ג'ינס ומכנסי צ'ינו הם אולי הכרחיים, אך אינם יכולים לבוא על חשבונם של פריטים אחרים ואקספרימנטלים יותר. העובדה כי את ההצגה גנבו ז'קט עשוי זמש מגולח בצבע אפור-כחול, מעיל צמר אדום או צעיף עצום מימדים מלמדת, שבשביל לשרוד, צריך לדעת לנשוך.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully