בחזרה לכוס התה

שבוע האופנה בלונדון חוגג 25 שנה. לרגל המאורע קיבלה לונדון בחזרה מעצבים ובתי אופנה בריטיים רבים שהיו מציגים באופן מסורתי בפריז, מילאנו וניו יורק. המאמץ להשיב אותם הביתה השתלם. חוץ מההילה הפטריוטית שאפפה חלק נכבד מהמשתתפים, שניצלו הזדמנויות כדי להפריח באוויר אמירות בדבר חשיבותו של האירוע, שבוע האופנה הבריטי זכה לכיסוי ותשומת לב תקשורתית יוצאת דופן, כמעט שווה ברוחבה לאירועים המקבילים בבירות הקלאסיות של האופנה.

קשה לומר מה היה בדיוק הגורם הספציפי שהביא לנהירת המצבים הבריטים בחזרה ללונדון השבוע. רבים סוברים שלאחר שכריסטופר ביילי, המנהל הקריאטיבי והכריזמטי מ'ברברי' אישר את השתתפותו בארוע, (במקום בשבוע האופנה של מילאנו, העיר בה נערכות בשנים האחרונות התצוגות של ברברי), הוא גרם למותגים נחשבים אחרים להצטרף אל רשימת המציגים ולכך ששום מגזין גדול לא הרשה לעצמו להפסיד את כיסוי התצוגות.

אם רוצים לחדד את הנקודה עוד יותר, שמועות ברחבי תעשיית האופנה מספרות, שהתצוגה של ברברי הייתה אחת הסיבות העיקריות שהביאו את אנה וינטור לעיר, לאחר שנפקדה ממנה מעל לארבע עונות.

התצוגה של ברברי פרורסום, הקו הגבוה של ברברי, הייתה בהחלט שיא בשבוע האופנה. לא רק בזכות העובדה שתצוגת האופנה סגרה את אירועי השבוע, אלא בעיקר משום שזו הייתה אחת הקולקציות הקיצביות שיצאו תחת ידיו של ביילי, מאז שנכנס לתפקיד בשנת 2001.

היה אפשר לחשוב שהחזרה לארץ המקור תפתה אותו לחזק את המסורת האייקונית של בית האופנה, אך הוא בחר באופציה מודרנית בהרבה, שהתכתבה לפרקים עם השיק פריזאי מהתצוגה האחרונה של ניקולא גאסקייה - חצאיות טורבן מלופפות בצבעים רכים; סריגים שעוטרו במעין חגור צבאי, כקריצה אל המורשת המיליטרית של בית האופנה המלכותי; מעיל הטרנץ' האייקוני, שונה לבלי הכר, והוגש באופן נשי ומוחצן בצבעוניות חדשה, בכתפיים מודגשות ומעוטרות כיווצים.

גם פול סמית, אביר האופנה הבריטי, בחר לבקר דווקא במקומות רחוקים מהתמהיל האנגלי המוכר שלו. את ההשראה הוא לקח הפעם מאפריקה, או במדויק יותר – מגברברים מוחצני לבוש המכונים "סאפאר" מקונגו. דמותם זכתה לטוויסט נועז ותורגמה לקולקציה עם אפיל אנדרוגיני ברור. צבעוניות עזה של ורוד, כתום, צהוב ותכלת שמקורה בלבוש שבטי-מסורתי, השתלטה על פריטים קלאסיים כחליפות שלושה חלקים, קרדיגני צמר או ז'קטי טוויד.

רגע לאחר מכן נשבר הרצף הגברי, וסמית נתן פרשנות ברוח האפריקאית-אנגלית, לרצף מסחרר של שמלות, שהיו ספק מלופפות ספק גזורות א-סימטרי. הבדים המודפסים בעוז בפרחים, פסים צבעוניים או ברמז למנומר הצליחו להפיח חיו?ת בחייטות השמרנית האירופאית המוכרת.

הצבעוניות העזה נראתה גם אצל מעצבים בולטים אחרים. יקיר הכחול העמוק, הפוקסיה ונוצות הטווסים, מתיו ווילאמסון, חזר מניו יורק והציג קולקציה שלא שמרה על קו אחיד. המעצב שהיה אחראי בעבר על בית האופנה "פוצ'י", הוא בעל יכולת מבריקה לעבד הדפסים וצורות על הבד, לתת לשמלה עומק על ידי רצף קלידוסקופי מסחרר, אבל הפעם זה היה יותר מדי מכל דבר.

מוטיב משולשים שלט בקולקציה הנוכחית, והוא נראה כרצף של מראות קטנטנות על בגדי ים או שמלות ערב, כעיטורים מסביב לחגורה או כהדפסים על חליפה מחוייטת, כמעט פוטוריסטית. האפקט הגיאומטרי הזה נשבר במהלך התצוגה על ידי מגוון של הדפסים מופשטים, על חצאיות חוף או שמלות בצבעוניות שנעה בין פסטל בהיר לסגולים רעילים.

כאשר התווספו לבליל האקסצנטרי (אולי שלא בכוונה) גם משחקי קשירה על שמלות או רקמות פסבדו-אוריינטליות, עלתה שאלת המינון הנכון. היו בקולקציה הזו לא מעט הצלחות מקומיות, המעידות על יכולות טכניות מרשימות, אך במבט-על על התוצר הסופי, הן פשוט נבלעו תחת העומס מוגזם.

לרצף השמות הגדולים אפשר לצרף באופן רשמי את כריסטופר קיין. הסקוטי הצעיר בן ה-27, שייסד מותג על שמו בשנת 2006, נחשב על ידי רבים לאחת ההבטחות הגדולות של האופנה הבריטית - השבוע תשיק "טופשופ" קולקציית קפסולה בעיצובו, והוא נשכר על ידי "וורסוס", הקו הצעיר של ורסאצ'ה (שהוקם לתחייה,) כדי לעצב לו את קולקציית האקססוריז.

מלבד הרעש התקשורתי המוצדק האופף אותו, קיין הציג השבוע קולקציה בוגרת ומרשימה. הוא השתמש באופן נרחב בבדים משובצים, אך הצליח בעזרת גזרות חכמות, ליטול מהם את הכבדות האופיינית ולטעון אותם ברוח סקסית ונוטפת סליז מתוחכם. חצאית עשויה בד דקיק ומשובץ, כמעט שקוף, נלבשה עם סריג חושף כתפיים או שמלה שחצאיתה מעוטרת בשסעים ארוכים כמעט עד האגן, פגמו בכוונה ברהוט ובמהוגן של הבדים השמרניים. קיין מתח את הגבול, כאשר מה שנדמה כחזיות או מחוכים הדוקים מצאו מקום נוח מול העין, ספק מציצים, ספק נמצאים שם בכוונה. אחרי הקולקציה כזו, החיבור לדונטלה הוא כמעט מובן מאליו.