אחת שיודעת

מאז הפסיקה לעבוד כתופרת לפני שנים אחדות, אלגרה בר אוריון (95) התחילה לרקוד - טיפים מוותיקה בתחום ב"סבתא שיק"

גלי רבינק
05/10/2009
אלגרה בר אוריון – סבתא שיק(צילום: גלעד בר שלו)

עד לפני שנים בודדות, אלגרה בר אוריון בת ה-95, עדיין עבדה כתופרת בחנותה ולא התעצלה ללכת כל יום ברגל כשעה וחצי מביתה ביד אליהו לרחוב בן יהודה.

"איך עשיתי את זה? לאט ובנחישות. אם כאבו לי הברכיים בערב , שמתי עליהן עלי כרוב והייתי כמו חדשה. לפעמים בחנות כבר לא ראיתי כל כך טוב, אז הייתי מבקשת מעוברי אורח שישחילו לי את החוט במחט. כולם היו מאוד חביבים; ילדים או מבוגרים היו מאמצים את העיניים, מכווצים אותן, עוזרים לי ורק אז ממשיכים בדרכם. אבל היום כבר כמעט לא תופרים וכולם קונים בקונפקציה אז החלטתי להמשיך הלאה. במקום ההליכות לחנות בבוקר, אני רוקדת, מה שלא התאפשר לי לעשות כל החיים אני עושה עכשיו בגיל 95, מתנענעת כמו נערה ושוכחת מכל הצרות."

מבצעים מיוחדים

נובמבר סייל: ההזדמנות שלכם לנצח את הכאב

מוגש מטעם בי קיור לייזר
אלגרה בר אוריון – סבתא שיק(צילום: גלעד בר שלו)
אלגרה בר אוריון – סבתא שיק(צילום: גלעד בר שלו)

"כשהייתי בת 14 עליתי לארץ לבד מסוריה (חלב), באופן לא לגאלי. היה לי מזל, רופאה נוצרייה התרשמה מהבגדים שתפרתי ומכך שאני מדברת צרפתית, והציעה לי אוכל וקורת גג תמורת תפירת שמלותיה. התגוררתי בעליית הגג שלה והתרגלתי לנוף המקומי של ת"א הצעירה והחולית. בהמשך, כששכרתי חנות, נכנס גבר מרשים וביקש ממני לתפור לו חליפה והתאהב בי. אבל אני הייתי קשוחה ועשיתי עליו תחקיר מקיף, שאלתי את הקצין שלו אם הוא שותה מהטיפה המרה או חולה במחלת ההימורים, ורק כשגיליתי שמדובר בבחור טוב התחתנו."

אלגרה בר אוריון – סבתא שיק(צילום: גלעד בר שלו)

שלא תשתה לי חשיש

"בגינה הביתית המטופחת הייתי מגדלת עצי גויאבות, אפרסקים, אנונה, עץ זית וגפן של ענבים (שמהעלים הייתי מכינה עלי גפן).עכשיו אני כבר יכולה לגלות שהסוד שלי היה שהייתי מדשנת את הגינה בקליפות ובירקות שנרקבו והיא הייתה הכי מרשימה בשכונה. יום אחד הנכדים באו לבקר ואמרו לי סבתא את יודעת שיש לך בגינה שיח גדול של חשיש?. כנראה אחד השכנים, זרק לי זרעים לגינה." ואז היא מצחקקת בשובבות "טוב שלא שתיתי את זה בתה תבלינים שהכנתי כל בוקר, לפחות לא שאני זוכרת."

אלגרה בר אוריון – סבתא שיק(צילום: גלעד בר שלו)
אלגרה בר אוריון – סבתא שיק(צילום: גלעד בר שלו)

יוחזר לאלתר

"המודה כל הזמן משתנה – כדי שאנשים ירצו לקנות משהו חדש וירגישו שמה שיש להם בארון כבר מיושן. יש למודה קסם משהו משהו, מה שבמודה נראה טוב. אם זאת חצאית קצרה שאי אפשר ללכת בה או שמלה שנגררת על הרצפה מה שבמודה עובד. אני כבר ראיתי הכל ותפרתי הכל ואני גם אוהבת את הכל. אין אצלי לא יפה. כל השנים תפרתי ויצרתי ותמיד ידעתי איזה בדים לקנות ביפו שיהיו במודה ואיך להחמיא לכל מבנה גוף, שיהיה יותר יפה מבז'ורנל."

אלגרה בר אוריון – סבתא שיק(צילום: גלעד בר שלו)

פריט שלא נפרדתי ממנו

"בגיל 3 אמא ענדה לי עגילים עדינים בצורת לב עם שלוש פנינים קטנות. במשך יותר משמונים שנה לא הסרתי אותם מתנוכי האוזניים, אבל לפני מספר שנים החלטתי להעביר אותן לנינה שלי."

אלגרה בר אוריון – סבתא שיק(צילום: גלעד בר שלו)

צ'קלקה – אם תלבש יבוא שוטר (אופנה)

"בן אדם שמן צריך בגדים חופשיים ולא חולצות עם פסים לרוחב -זה מושך את המבט לצדדים. לאישה מלאה כדאי ללבוש שמלה שחורה עם פסים מלמעלה למטה כדי להאריך אותה. אני תמיד התייעצתי עם הלקוחות, לא הייתי שתלטנית והחלטנו ביחד איך לעצב את הבגד ובאיזה בד להשתמש. "

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully