השמועות אומרות שהתצוגה של ויויאן ווסטווד שהתקיימה בשבוע האופנה בפריז שנחתם היום (שישי), נערכה למעשה בבית של קרל לאגרפלד במרכז בפריז, שנראה כמו דגם מוקטן של ארמון ורסאי הממוקם באחד הרובעים היוקרתיים של העיר.
המבנה שנראה מבחוץ כמו בית פרטי מפואר, בן שתי קומות עם רחבת חניה גדולה, מסתיר בתוכו ארמון תענוגות מהמאה ה-18, עם רצפת עץ ישנה, כורסאות קטיפה, שידות עתיקות ומוזהבות עליהן מונחים כלי פורצלן, עיטורי תקרה מוזהבים, ציורים רנסנסיים ווילונות כבדים שמכסים חלונות ארוכים. כל מה שהיה חסר הוא גבירות בשיער גבוה לבושות בשמלות קרינולינה מחצרו של לואי ה-16, שיסתובבו בין האורחים.
והן אכן הגיעו.
לקול מוזיקה קלאסית פומפוזית ולאור תאורה טבעית מלטפת של סתיו שנכנסה דך החלונות הגבוהים, הגיעו הדוגמניות של ווסטווד, שהיוו פראפרזה לבנות האצולה שהסתובבו בוודאי במקום באמצע המאה הקודמת. הן הציגו את קולקציית הקיץ הבא של ווסטווד, כשהן מאופרות בליפסטיק אדום מרוח על פנים בצבע לבן, עם שיער מסורק לאחור, נגוע בזריקות של צבע אדום. הן לבשו שמלות, ז'קטים ומכנסיים קצרים צבעוניים, לפעמים פנטסטיים ולא תמיד נראו גמורים.
עשו זאת בעצמכם
מסלול התצוגה לא היה ישר באופן מסורתי והוא נמשך על פני חדרים רבים, כדרכה של ווסטוד שלא עושה שום דבר באופן רגיל. המוזמנים קיבלו עם הגיעם לארוע, מניפסט הקורא בכתב גדול וברור לכל לוחמי ה-ECO אקו(לוגיה) להתלבש בהתאם. "Dress up", או בעצם, כותבת ווסטווד, "dress down" תתלבשו פחות אבל יותר, על ידי כך שתראו קצת עור משלכם, "כמו למשל חלקים של בגדים קרועים או בגדים בביקיני סטייל".
עיצוב השיער, סייע לדוגמניות להפוך לנשים יפות הנמלטות משריפה ובראיון ל-AP שהתקיים לפני התצוגה, אמרה ווסטווד שהרעיון הוא לרוץ מהר ולהזדרז, כדי להאט את ההתחממות הגלובלית ולהציל את כדור הארץ. מקום התצוגה מאפיין יפה את עולם הניגודים של ווסטווד. היא קוראת לאקולוגיה במקום הסוגד לנהנתנות, ומפצירה בכם לכם לא להוציא הרבה כסף על בגדים, כשהאופנה שהיא מציעה נמכרת במחירי על.
וכך העניקה ווסטווד לבאי התצוגה עצות של עשה זאת בעצמך וקריאה לווינטג': "החליפי ערב ליום וההפך, לבשי את הבגדים שאמא שלך היתה לובשת כשהיא הייתה בגילך. אם את ברת מזל, ייתכן שהיא מחזיקה בשמלה אלמותית של איב סן לורן".
"התלבשי מבוגר מכפי גילך", ממשיכה ווסטווד, "נשים צעירות נראות כל כך סקסיות כשהן נראות חשובות יותר. אם אמא של הייתה פנקיסטית, לעומת זאת, כמוני", אומרת ווסטווד, "תוכלי לשלב בין מכנסיים מחוייטים ופריטים קרועים". אפשר לערבב הכל.
"רעיון טוב!", מתלהבת ווסטווד, "הצמידי על גבי הבגדים ניילון למסמכים ובתוכו הכניסי מסר כלשהו: מסר שאת רוצה להעביר, תמונה של החבר שלך, גזיר עיתון". היא אומרת ומדגימה: חלק מהדוגמניות בתצוגה הפכו לעמוד מודעות, כשעל גופן הוצמד ניילון מסמכים בגודל A4 ובתוכו דף הנושא מסרים אקולוגיים או מסרים הקוראים לאינדיבידואליות, כמו get a life תמצאו לעצמכם חיים וצאו ממעגל הצרכנות consumer tremill ע"י כך שתבקרו בגלריות, תקראו יותר על אמנות ותתחברו לתרבות שלכם.
ווסטווד מחברת בין האינידיבידואל שחושב ועושה זאת בעצמו (עשה זאת בעצמך) לבין ההשפעה על הכלל והרוב. "הדבר הראשון והחשוב ביותר", היא מסכמת, "הוא לחתום על עצומת צ'ארלס להצלת יערות הגשם באתר www.rainforestSOS.org
(צילום וידאו: רויטרס)