שלא ימרחו אותך

"נשים צריכות להשתמש באיפור כדי להדגיש את מה שאטרקטיבי אצלן. החל מגיל 25, פחות או יותר, האישיות הופכת ליותר ויותר אטרקטיבית" ( הייזל בישופ).

עוד כשהייתה ילדה קטנה אמרה לה אמה של הייזל בישופ, "תפתחי עסק משלך. גם אם זה יהיה רק דוכן למכירת בוטנים, חשוב שתהיה עצמאית". בישופ לקחה את העצה ברצינות גמורה ובשנות השלושים פיתחה שני מוצרים: קונסילר להסתרת חצ'קונים וממחטות טישו בריח מנטה. אולם היא לא הצליחה למכור את ההמצאות לחברות הקוסמטיקה. היא הסיקה כי המוצרים פונים לפלח שוק מוגבל מדי והחליטה להמציא מוצר מושך יותר שיהיה קשה לעמוד בפניו - הליפסטיק העמיד.

בישופ, ילידת ניו ג'רזי, סיימה תואר ראשון בכימיה כשהייתה בת 23 והתכוונה להגשים חלום ילדות ולהמשיך ללימודי רפואה. אבל השפל הכלכלי של שנת 1929 אילץ אותה לוותר על הלימודים היקרים ולחפש עבודה. בסיום יום העבודה כחוקרת במעבדה, הייתה ממהרת לשיעורי ערב בביוכימיה באוניברסיטת קולומביה, בשביל הנשמה.

אחרי שקראה בעיתון כי 98% מהנשים משתמשות בליפסטיק מדי יום, היא התחילה לפתח את רעיון הליפסטיק העמיד, שלא מתייבש על השפתיים ועם זאת נשאר לאורך זמן. בלילות היא ערכה ניסויים במטבח של אמה ואחרי 309 ניסיונות מתסכלים, הצליחה ליצור את הליפסטיק שעמיד לנשיקות. היא חברה לאיש העסקים אלפרד ברג ,שסיפק את ההון ההתחלתי, הקימה חברה על שמה וב-4.11.49 הם הציגו את המוצר לראשונה בתצוגת אופנה שנערכה בברנרד קולג' קלאב בניו יורק. הליפסטיק החדש הפך להצלחה מיידית.

עקרות הבית לא יכלו לעלעל בעיתונים מבלי להיתקל בפרסומות על הליפסטיק, העמיד גם בפני הנשיקות הרטובות ביותר. בפרסומת הופיעה תמונה של זוג מחובק בתשוקה עזה הלקוחה מרומן למשרתות, כששפתי האישה בוהקים בצבע דובדבן ומעליהם הכיתוב "שיישאר עלייך ולא עליו". המכירות המשיכו לזנק וב-1951 הפכה בישופ לאישה הראשונה שהופיעה לבדה על שער המגזין "ביזניס וויק".

אך מי שהייתה שהיית יזמית בנשמתה גילתה בדרך הקשה כי בעסקים היא עדיין טירונית. משרד הפרסום איתו עבדה תמורת אחוזים ומניות עתידיות, הספיק בינתיים להשתלט על ניהול החברה ובישופ נאלצה להתפטר מנשיאות החברה בעקבות חילוקי דעות. לבסוף הגיעו שני הצדדים לפשרה בבית המשפט, במסגרתה הוחלט כי בישופ תפוצה ומשרד הפרסום יקנה את המניות הבודדות שנותרו לה בחברה. היא בתמורה הצהירה כי אינה קשורה בשום צורה ל"הייזל בישופ בע"מ" והתחייבה שלא למכור מוצרים תחת שמה.

אבל זה לא מנע ממנה להקים חברות נוספות ולפתח מוצרים נוספים, כמו חומר לניקוי כפפות עור, קרם לטיפוח כפות הרגליים ובושם מוצק שהריח שלו נשאר לאורך זמן. בסיקסטיז היא החלה לעבוד כברוקרית ואנליסטית פיננסית בתעשיית הקוסמטיקה ולתרום מניסיונה המר והמתוק. בגיל 72, היא עדיין לא נחה והחלה בקריירה האחרונה שלה, כמרצה במוסד לאופנה וטכנולוגיה בניו יורק, שם לימדה על תעשיית הקוסמטיקה, התמרוקים והניחוחות. בשנת 1998, בגיל 92, נפטרה בישופ אחרי שחייתה בדרכה שלה לא עצרה באדום ולרגע לא הפסיקה ליצור ולהשתנות.