יוצאים מהקומה

במסיבת השקה מושקעת, שהתקיימה בקסטרו דיזנגוף סנטר, תל אביב, ביום חמישי בערב (כולל הופעה של מאור כהן ופיטר רוט), הסירה הרשת המקומית את הלוט מעל פרויקט הג'ינסים החדש, שנפתח בקומת הגלריה המשופצת של הקומפלקס. קירות מחופים בקורות עץ שחורות, הנתמכים בתאורת צללים, רהיטי עץ אכולים משימוש אמיתי ובובות דיגום דוממות שפוזרו, הפכו את קומת הגלריה ל"אטלייה" מחוספס ומרשים. בקבוקי סיפולוקס, מכונות תפירה ישנות וקופסאות פח מאוירות, גדולות ומשופשפות, הרכיבו תפאורה יפה והניעו בה את הזמן כחמישה עשורים לאחור. אוסף בגדי הדנים המאכלס את הקומה, מכונה Jeans on the 2nd ורוב הפריטים המרכיבים אותו נמכרים אך ורק בסניף דיזנגוף. הקולקציה הוקמה אולי כתשובה עקיפה לאחת הביקורות החוזרות על קסטרו, כי בדרך בין תצוגת האופנה לחנות, מאבדים מרבית העיצובים את נשמתם בתהליך ריכוך בלתי נסבל.

"המטרה היא להביא את כמה שיותר ממה שקורה על המסלול לחנויות", מודה שגיב גלעם, ממעצבי קסטרו מן, ואכן אפשר לומר שלמרות קוטנה היחסי מצליחה הקולקציה לשחזר (בניגוד לרוב הקולקציה הכללית) את סיפור הדנים של תצוגת האופנה האחרונה. מעצבי קסטרו גזרו מהג'ינס כל פריט לבוש אפשרי, באופן המזכיר את הפרויקט המשותף של לנווין עם אקנה או את קולקציות ניו יורק של ג'י סטאר, ויצרו טוטאל-לוק אינטנסיבי. העובדה שקסטרו העיזו להביא לחנות את מה שקורה על המסלול, בצורה הגולמית, מוכיחה שקולקציית הג'ינס הזו היא אירוע מכונן ברשת ומסמלת פרק אופנה חדש עבור קסטרו.

קולקציית הנשים, שיא הפרויקט, המאכלסת כולה את קומת הגלריה, מצליבה בין הלוק הנשי הריאקציוני של דיור (גזרות פעמון חובקות מותניים) לבין גבריות צבאית. וזכרו, הכל עשוי ג'ינס: מעיל טרנץ' שמגיע עד הקרסוליים, חצאית ארוכה או חצאית קלוש גבוהת מותניים, אליהן מצטרפות שמלות הדוקות וקצרות, כמעט מחוללות הרס במינון הסקסואלי הגבוה בהן, שעוצבו בתיפורי תמיכה בולטים, המעוררים בכוונה אסוציאציה למחוכים ובגדים תחתונים. גם הדיטיילים עובדו ברזולוציה גבוהה. שטיפות רב מימדיות, רוכסנים עבים המנכסים תשומת-עין במקומות בלתי שגרתיים וניטים הנראים כראשי ברגים, שולבו בדרך שהעצימה ההישג הכללי שפלרטט עם קצוות המגדר.

בניגוד לקולקציית הנשים, הגברים אינם חווים משחקים מגדריים, והמיני-קולקציה החדשה די ממשיכה את הקו הפרפי שבו נוקטת קולקציית האם, לכן אולי גם בחרו בקסטרו להשאיר את הג'ינסים שלהם בקומת הגברים ולא להעביר אותה לגלריה. המעצבים של קסטרו-מן כיוונו למראה מאובק-מהוגן, הנע בין בגדי עבודה לבין פריטים 'מחויטים' משנות החמישים. חולצות מכופתרות דקיקות ודהויות או מכנסיים רחבים בשטיפה אפרפרה וקשה משתדכים עם בלוזון ברכיסה כפולה, מכנסי 'פנסים' בלוניים או וסט טוקסידו צר גזרה. מולם, כאינטרפרטציה מודרנית, ז'קט אופנוענים בעל גזרה מדויקת להפליא. אך הזהירות, למרות ההישג הכללי המרשים, עדיין נוכחת. ממחיש זאת היטב מעיל טרנץ' קצר עשוי דנים לא מעובד, המבוסס על גזרה ממוחזרת מעונות קודמות.

קל לחזות את הצלחתו של הפרויקט, הרי הקהל כבר מוכן זמן רב (אולי כמעט והתייאש מלחכות) לרשת אופנה שיש בה יצר פרא ותשוקה. בעידן המולטימדיה של היום, בו תצוגות אופנה משודרות ברגע בו הן מתרחשות והתודעה הולכת ומשתכללת, ההבדל בין הרשתות לא נעוץ בקולקציית טישירטים, אלא בעיצובי הקצה. היום, גם אם בינתיים רק בתל אביב, גם קסטרו מתחילה להפנים את מהפכת האופנה הקורמת עור וגידים והיא נוקטת בכל שיטה אפשרית שתבדיל בינה לבין "גוף הרשתות הזרות".

האסטרטגיה שנבחרה, גם אם מעולם לא הוגדרה כלפי חוץ באופן רשמי, היא לנסות לחזק את הערך של קסטרו כחברה מקומית, שיכולה להציע מוצר יחודי, יצירתי, בהיקף יצור קטן (ביחס לחברות כמו מנגו או זארה). האמצעים כיוונו לכל החזיתות: שימוש אגרסיבי של שפה המדברת במושגים כמו "תל אביב" ו-"יצירה מקורית"; הבלטת אישיות המעצבים שמאחורי המותג, כדי לבדל עצמם מהעיצוב האנונימי של הרשתות הגדולות ובאותו הטון, מיסוד סניף הדגל בדיזנגוף סנטר כלוקיישן בעל ערך מוסף, המארח בקומת הגלריה שלו קולקציות יחודיות ומתחלפות, מסחריות פחות, בסדרת יצור מוגבלת (והרי אף רשת זרה לא מעמידה קולקציה רק לתל אביב, או אפילו לא רק לישראל).

טווח מחירים:
נשים:
ג'ינסים: 279-359 שקלים; שמלות: 259-399 שקלים; חצאיות: 199-299 שקלים; אוברולים: 399-499 שקלים; טישירטס: 89.90-99.90; ז'קטים ומעילים: 259-599 שקלים.

גברים:
ג'ינסים: 199-499 שקלים; וסטים מג'ינס: 199 שקלים; חולצות מאריג ג'ינס: 199 שקלים; ז'קטים מג'ינס: 299-559 שקלים; טישירטס: 79.90-99.90.