לידה מוקדמת

"בסוף נובמבר", ענו קצרות, ללא הניד עפעף, בבית דיור המיתולגי בשדירת מונטיין בפריז, לשאלה מתי צפויה קולקציית קיץ 2010, (או לפחות מה שמכונה "קדם-קיץ"), להגיע לחנויות. תשובה דומה נמסרה גם בבוטיק הגברים הסמוך של ז'יבנשי (שם אף האריכו ל"תחילת דצמבר"). איש בתעשיית האופנה כבר אינו מתפעל מהעובדה שלמרות שהחורף עוד לא התחיל באופן פורמלי (הוא מתחיל רשמית רק ב-21 בדצמבר) בגדי הקיץ הבא כבר כאן. בגלל הרצון לספק את התאווה הבלתי פוסקת למשהו חדש, הבגדים של כל עונה נכנסים לחנויות שנה לפני שאתם צריכים אותם באמת. משנה לשנה נצפית נסיגה אחורה בתאריך הכניסה של הקולקציות העונתיות.

יכול להיות שהאשמה היא דווקא לא בבתי האופנה הגדולים. הבעיה החלה אולי דווקא עם גדילתן הפראית של רשתות האופנה, כמו זארה או H&M, שמציעות בכל יום מספר לא מבוטל של פריטים חדשים, מבלי לחכות לפתיחת עונה. כל יום הוא פוטנציאל לקולקציה אחרת לגמרי. למרות שבתי האופנה העילית הם אלה שמזינים את המותגים הזולים ונדרשים לחדש בקצב דומה, בניגוד לרשתות, הם מחויבים לרוב לעבודה תחת קונספט עונתי ולאיכות גימור מוקפדת בהרבה (הגוזלת זמן יצור ארוך יחסית), המגביל את ההתחדשות הבלתי נגמרת. מכאן, הדרך להקדמת הקולקציות, נעשית קצרה.

את התשובה לשאלה איך יראה קיץ 2010, אפשר למצוא בשתי קולקציות מנוגדות באופיין, כל אחת מצטיינת בתחומה. דולצ'ה וגבאנה - טרנדית, וצפויה לסחוף את כל השוק, ובוטגה ונטה - מאופקת וחכמה.

כזכור זכו בארץ דולצ'ה וגבאנה לצהלולים, אחרי ששינו את מועד התצוגה שלהם שנערכה במילאנו בחודש ספטמבר, כדי שלא תיפול על יום כיפור. בעולם האופנה לעומת זאת, הם קיבלו את תשומת הלב בזכות אוסף קיץ מרשים, שאולי לא היה כה מתוחכם, אבל הצליח למצוא את הנקודה המדויקת בצומת נשיות-סקסיות-עוצמה.

כבר מספר עונות שהצמד בוחן מכל כיוון אפשרי, נשים חנוטות בחליפות גבריות. הפעם, הדיווה הסיציליאנית פוזלת אל עבר הלטיני - דולצ'ה וגבאנה הציגו בפתח התצוגה חליפת שלושה חלקים שחורה, נשית-גברית, עשויה סאטן מבריק, שהדו-מגדריות שלה הועצמה בזכות מכנסי רכיבה גבוהים במיוחד, בעלי אגן מפותח, ענק ונשי, אליהם חוברו בלייזר מטאדור קצרצר ותחתיו וסט הדוק. הדוגמנית נראתה כמאלפת הסוסים, שתלבושתה נלקחה מהארון הגברי ושודכה עם נעלי ריקוד שטוחות. החליפה הדגישה והגדילה את קו מתאר הישבן כשעון חול לא מאוזן ועסיסי ובאותה ההזדמנות, חבקה היטב את המותניים, כשהיא מקדמת את הסילואט החשוב ביותר שצפוי לעלות בשנה הקרובה.

אבל הסקסיות לא נשארה במשחק התפקידים, ומול החליפה, עלתה נשיות פלרטטנית במלוא כוחה. שמלות עשויות תחרות ולנז'רי מופגן, נלבשו אלו מעל אלו, מתעתעות את העין עם העור המציץ. לחגיגה החושנית הצטרפו גם ערב רב של פרנזים קופצניים, בעיקר בשולי החצאיות, כאיזון מושלם ופרוע לגזרות הבנויות והמחושבות. עוד נראו תחתוניות מצוייצות, ז'קטים מעוגלי כתף ומכנסוני סאטן מודפסים בקיטש פרחוני. הצמד האיטלקי לא מייצר אופנה רדיקלית, ויודע היטב לשים את האצבע על הטרנד המיינסטרימי רגע לפני שהוא פורץ. אבל הבטוח הוא, שיש להם מושג די מוצק לגבי התשובה לשאלה במה נשים רוצות לחשוק.

מן הצד השני, מופנם ומרומז בהרבה, ניצב האביר הלבן של בוטגה ונטה, תומאס מאייר, שמציע בחורף הנוכח קיץ של הרהור אינטלקטואלי. קשה לדעת מתי בדיוק הפך בית האופנה היוקרתי והבלתי מושג הזה (כלכלית וגם בבחינת ההיצע המתוחכם למדי), להיות הסמן הא-טרנדי המרכזי של עולם האופנה המערבי, וככזה המציב אלטרנטיבה לצרכני אופנה גבוהה, שעייפו מהנדנוד הבלתי פוסק והאפילפטי של מגמות האופנה. כדי להעצים את אופיו הרציני, הלא-נובורישי של בית האופנה, הציב המעצב ערב כניסתו לתפקיד שורת דרישות כלפי מנהלי קבוצת גוצ'י (המחזיקים ב"בוטגה ונטה"), הכוללות סירוב לפריטי לוגו וסירוב לשינויים רדיקליים בין קולקציה וקולקציה.

קולקציית קיץ 2010 עתידה להיזכר כאחת הקולקציות המרהיבות של העונה. למעט שמלות הערב עתירות הצבעים העמוקים, פלטת הצבעים נשענת באופן כמעט בלעדי על לבן, שנהב וצהוב. הכל פשוט יחסית ונקי בצורה קיצונית, אך חופן בתוכו עיצוב חכם להפליא. כמה מפתיע לגלות שבבסיס הקולקציה עומדת בבואתה של חליפת אמנויות לחימה אסייתיות – וחלק ניכר מהדגמים נגעו בצורה כזו אחרת במדים הלבנים של הלוחמים, כמו למשל : שמלות אוברסייז מבדים עבים עם חגורות קשירה צבעוניות - קריצה לדרגות הקרטה.

אחד ההישגים הבולטים של הניקיון הוויזואלי הייחודי הזה היה בכך, שאף אחד לא יכול היה לפספס את קולקציית האקססוריז הבולטת. אפשרי שזו הייתה הכוונה – שכל אחת תוכל לקחת את הבגד הבסיסי באופיו ולהוסיף עליו. איכשהו, ההצעה שנראתה על המסלול, להשתמש דווקא בתיקים האייקונים בקליעת שתי וערב, נראית המתאימה מכולן.