טובו אוהלייך?

בדומה למותג האינטלקטואלי "קום איל פו", גם בית האופנה "אלמביקה" מקדם המון רעיונות חברתיים ועדיין דבקים שם במניפסט פמיניסטי שחוק, שגולת כותרתו היא הסיסמה "אנחנו מקבלות אותך כמו שאת, קבלי את עצמך". אם להכריע לפי קולקציית החורף החדשה, שבחלקה הגדול בוחרת לכסות על הגוף יותר מאשר לעבוד איתו, נדרשת מידה לא מעטה של קבלה עצמית.

גם אם הדבר אינו מוצהר באופן רשמי, המעצבת הגר הצופה אלמביק מכוונת גם אל המידות הגדולות, והדבר לא בא לידי ביטוי רק בטווח שלהן, אלא בפילוסופיית העיצוב. למרות כוונתן של שתי בעלות המותג, אלמביק וג'ודי פדלון, לתפוס ביד אחת נוחות, עדכניות ויצירתיות, שאמורות לתת ללובשת חופש לבחור באופנה אלטרנטיבית, התוצאה היא קולקציה שנכנעת למיתוסים הקושרים בין גוף ואופנה.

אולי מתוך הרצון להוכיח שאלו בגדים לכל פיגורה, רבים מהפריטים נשענים העונה על גזרות אובר-סייז ומשחקי מעטפת. לעיתים זה גורף מדליה – כמו במקרה של מעיל-שכמייה כתמתם ועז הנרכס בעזרת חגורה קטנה המדגישה את המותניים או מעין עליונית פוטר ארוכה ושחורה בגזרת שעון חול - ולעיתים זה משיג החטאה מצלצלת. שמלת ג'רסי הנגמרת בקו הברך במעין סיומת תמנונית וכבדה או קרדיגן סרבלי עתיר בד בצהוב משובץ, ניחנים, כמו ברבים מהפריטים האחרים, בצללית קופסתית ורחבה, שהיא אולי נוחה, אך מטשטשת לחלוטין את הגוף, מכבידה עליו והופכת אותו למעין יחידה אחת.

יש כאן אופנה שאמורה להוות אלטרנטיבה פרועה למדי בדמות בגדי מעצבים בטווח מידות רחב, והיא מוכיחה את עצמה ככזו על ידי שימוש מופרז בחומרים, דיטיילים וטקסטורות. בפועל אנו נותרים עם בגד, שמחטיא את המטרה הראשונית שלו ועושה בדיוק את ההפך, כשרבים מהפריטים מחביאים את הגוף תחת הררים של בד, כאילו זה מה שמגיע לו.

סביר שסולנית להקת הגוסיפ הבלתי מתנצלת, בת' דיטו, לא הייתה בוחרת להתלבש כאן, גם אם הכול תפור למידתה. מה שנדמה בתחילה כחופש בחירה, שאמור לתת לכל אחת להרגיש כשווה במשחק האופנתי, בזכות עושר ויזואלי, מתברר כהתנצלות אחת גדולה. אלמביקה מוכנות לתת אופנה לנשים גדולות, אבל רק כזו שנתפסת כנוחה, כיצירתית לשמנות, כנסבלת חברתית ופיזית. הגבולות, לא נחצים אפילו לרגע, וה"פמיניזם" הזה לא מאתגר דבר אלא משמש כתיאוריה לנשים שהפנימו את הדיכוי.

באופן הזה, כמעט לא מפתיע לגלות בקולקציה הנוכחית גרסה של ג'ינס סקיני בעל חגורת גומי. זה האחרון הגיע רק לאחר שהושרש היטב בתרבות האופנה המקומית, וגם אז הוא הופך לסוג של טייץ (שאין בו חסד). למרות הכוונות, בוודאי כנות וטובות, הן לא נותנות לנשים אלטרנטיבה שיש בה בשר. כרגע, צמד בעלות המותג מעדיפות להמשיך ולשרבט מניפסטים דלים על נייר. כאלו שישכנעו אתכן שיש לכן תודעה מעמדית, ושאתן בוחרות בבגדים גדולים וכבדים, חלקם מקושקשים ומצועצעים, חלקם כאילו-אופנתיים, כי זה מה שאתן רוצות. הרי, אתן מקבלות את עצמכן כמו שאתן.

חולצות: 198–598 שקלים; מכנסיים: 498–650 שקלים; שמלות: 798–1200 שקלים; ז'קטים: 420–1200 שקלים