קר, מתקרר, Cool

נפתח בסקופ: חווה אלברשטיין טעתה. יותר מזה: לא רק חווה אלברשטיין טעתה, טעה גם חנוך לוין זצ"ל. שיתוף הפעולה ביניהם בשיר "לונדון" – קינת ערגה לחיים במקום אחר, במרחב אחר – אמנם פרט במדויק את תחושת המחנק של החיים בפינה משונה במזה"ת, אבל 20 שנה אחרי יציאת השיר צריך לעדכן ולהבין: לונדון ל-1989 כמוה כסקנדינביה ל-2009. זהו המקום הרחוק שאליו נישאות העיניים, פלנטה של עדינות נפש שמקבלת ביטוי בכל תחומי החיים. בלונדון יש מוזיקה טובה? אולי, אבל למורשת הפופ השבדי (מאבבא ועד לפיטר, ביורן וג'ון), שעומדת לצד התפוצצות הדיסקו בנורבגיה בעשור האחרון, אין ממש במה להתבייש. באותו אופן בדיוק (ונעזוב כרגע את לונדון מחוץ לדיון, שהרי היא כאן רק כגשר יעיל לחיבור עם צפון אירופה), האופנה הסקנדינבית היא אחת הסצנות מרובות ההתרחשות והסטייל שקיימות בעולם ברגע נתון זה.

הגשר הפרקטי שמחבר את ישראל לסצנה הזו הוא הבוטיק התל אביבי החדש 'ורנר', שבו החלו לראשונה בייבוא סדיר של המותג 'אקנה' - בית האופנה השבדי בעל השם הבעייתי, שתוצרתו חפה מבעיות באופן כמעט מרתיח. נכון שאקנה אינו הטעימה הסקנדינבית הראשונה שאנחנו זוכים לה – כבר קיימים פה מקומות שדואגים מזה לא מעט זמן שנקבל מנה קבועה של צ'יפ מאנדיי cheapmonday והג'ינסים המצטיינים שלהם, אבל אקנה, גם בגלל גודלו ורוחב השפעתו, הוא דגל מייצג לסצנה הסקנדינבית על כל סממניה המזהים. בהכללה גסה ביותר, אפשר למנות בין הסממנים האלה גישה מינימליסטית לחומר, קווים נקיים ופריכים, איכות מצטיינת של בדים וגימורים, טשטוש הגבול בין בגדי "יום" ו"ערב", והליכה מתמדת על הקו שבין הקרקע המציאותית (יצור הפריטים הקולעים, הנחשקים) והרקיע שמעל (מקוריות והעזה, לקיחת הפריטים הנחשקים צעד אחד קדימה מעבר ל"צפוי"). במובנים האלה, ישנו אולי חוט דקיק שמאפשר לקשור בין האופנה הסקנדינבית של היום ובין האופנה הבלגית של שנות השמונים והתשעים – על הסקאלה המונוכרומטית של אן דמוליסטר והמינימליזם החדשני של ראף סימונס – אבל בסופו של יום, סקנדינביה היא ככל הנראה קלילה בהרבה מעמיתתה הבלגית. המחויבות לחזון קונספטואלי מגובש היא לא לגמרי העניין כאן, אבל היי, החסך הזה אף פעם לא הפריע לאגנטה פאלסקוג וחבריה לכבוש את העולם. למעשה, ההפך הוא הנכון.

אבל לפני שממשיכים בדיון הכללי הזה, חשוב לפרוט אותו לשמות: והקבוצה הסקנדינבית המנצחת כמובן אינה מורכבת מאקנה וצ'יפ מאנדיי, אלא מעוד שחקנים רבים וחשובים. בשליפה מהירה אפשר למנות את הלייבל השבדי הסופר-חמוד מינימרקט, ווד ווד – שיוסד על ידי שלושה דנים מוכשרים, המעצבת אן סופי באק, פיפת' אבניו שו ריפייר – שממוקם רחוק מאוד מהשדרה החמישית ההיא, ושוכן לבטח בשטוקהולם, ואת המעצב המבטיח פיטר ינסן – שמציג כיום בשבוע האופנה הלונדוני, אך במקור מוצאו מדנמרק. לצורך העניין, לא נחשיב כחלק מהקבוצה את קונצרן הענק השבדי H&M (על אף שחייבים לתהות בהקשר הזה על היכולת השבדית לתרגם תרבות פופולרית למכנה משותף רחב כל כך – איקאה, וגם, כן, נו, שוב אבבא) וגם לא את הקצה השני של הסקאלה, האינדיבידואליות הקיצונית של המעצב הדני הנריק ויבסקוב, שהצבעוניות הקיצונית של תוצריו והצללית המתמיהה שלהם לא מאפשרות לשייך אותו לאף מחנה או תנועה קיבוצית.

כל זה, כמובן, לא מרכיב מיפוי מלא או מספק של סצנת האופנה הסקנדינבית הגועשת, אבל במובן מסוים, את ההתפוצצות האמיתית של הסצנה הזו אי אפשר כלל לתפוס דרך המעצבים והיצרנים שלה, אלא דווקא דרך צרכניה המקומיים. כלומר, הבשורה האמיתית שנותנת את אותותיה כרגע בכל פינה ברשת היא זו של הסטייל *ברחוב* הסקנדינבי, בין אם תושביו לובשים אקנה, H&M או אורבן אאוטפיטרז וטופשופ, המיקס והגישה הכללית הם העניין, והם מצוטטים ונחגגים ללא הרף.

תמונות מהבלוגים של אופנת הרחוב בשטוקהולם ובקופנהגן יופיעו באתרים בכל העולם כהתגלמות של צורת לבוש 'נכונה' – שתואמת את הערכים האסתטיים והלך הרוח של שנייה זו בדיוק. הגדילה לעשות המעצבת השבדית המצטיינת קארין ווסטר, שהשתמשה כדוגמנית לקולקציות האחרונות שלה בבלוגרית הנורבגית מאיה קאזאבלנקס וכך איחדה באופן שלם את המעצבת-היצרנית עם הצרכנית-יצרנית מחדש. האיחוד הזה מדגים היטב את האנרגיה היצירתית שאצורה בסקנדינביה של שנת 2009 – והסליחה עמכם, חווה וחנוך היקרים.