ריפליי מעולם לא היה מותג ג'ינס של בשורות, וכמו שזה נראה, הוא גם לא מתכוון להיות אחד כזה. בקולקציית החורף הם שוב מסתמכים על השילוב הבלתי נלאה בין וינטג' תעשייתי לטרנדים עונתיים, ומסבירים שהקולקציה נבנית תמיד תוך בחינה של העבר. אין פה המצאה של גלגל, ואף אחד גם לא התכוון להפוך אותו למשולש. בחינת הקולקציה מעלה, שגם בקו הראשי וגם בקו we are הגבוה יותר, מעדיפים ריפליי את המסחרי, השחוק ועטור כתובות הלוגו. אין שם שום רמז לתעוזה המאפיינת את עשייתן של אחיותיה החורגות בקטגוריית פרימיום, ג'י סטאר או דיזל, שחרטו על דגלן חדשנות ואקספרימנטאליות.
אם בכל זאת מחפשים נחמה, אפשר למצוא אותה בקולקציית הנשים, שם נמצאות מרבית ההצלחות של הקולקציה, בעיקר באוסף הג'ינסים והז'קטים. הגזרות העיקריות של הג'ינסים נשענות על מראה נינוח, במראה "בויפרינד" המאופיין במפשעה מעט משוחררת ונמוכה פחות. סקאלת הצבעים פחות כהה מבעבר, והשטיפות מעובדות יפה, מה שמעניק מראה משומש במידה, אך לא "סינתטי". מעילי העור בקולקציה, שמתכתבים עם טרנד האופנועניות והאייטיז, כוללים דגם מוצלח במיוחד של ז'קט רכיבה צר מידות הנרכס באלכסון ואחד נוסף, בגוון קרמל, בעל צללית ארוכה יותר. עם זאת, תמחור המגיע ל-3,000 שקלים ויותר לז'קט המיוצר בהודו, שבטנתו עשויה פוליאסטר, עם דגש על העובדה שעיצובו אינו יוצר דבר חדש בנוף, מעלה סימני שאלה מהותיים ביחס לקשר בין תדמיתו של מותג לביצוע בפועל של מוצריו.
ברגע שקו הנשים יורד משתי פסגות החוזק האלו, מגיעה שעתו הקשה. מסיבה לא ברורה, האתניות היא נושא חוזר אצל ריפליי והפעם היא אינה משתלבת כלל בהיצע. שמלה צבעונית המורכבת מבדים מודפסים באדום-ורוד, עם שרוולים נפוחים ומיותרים, מקימה רעש ויזואלי ונראית כמו נערת כפר ממזרח אירופה, שעברה פרשנות מערבית. אותה בעיה של מינון חוזרת גם בפריטים פשוטים יותר. חולצות הטי קמלות תחת רצף של לוגואים וכתובות סתמיות, ומחליפות בין תחכום לעומס. במקרה של חולצה טי שחורה בעלת מיני-שרוולי עטלף, אין שום ערך אסתטי לקשקשת. זה לא הופך את המוצר לצעיר יותר, זהו פשוט גיבוב המיועד להוכיח לצרכן כי הוא קונה מוצר מושקע.
קולקציית הגברים של ריפליי, לא זוכה לאותו חסד. אמנם רמת העיבוד הגבוהה והדקדקנית של הג'ינסים נשמרת גם כאן, אך אין שום בשורה ברמת הצבע, הגזרה או רצף האסוציאציות וההשראות. לרוב מדובר במכנסיים בעלי רגל ישרה, סטנדרטית וחסרת מעוף. זוג המכוסה ציפוי סיליקון המקנה ברק מסוים, לא יכול להיות חידוש במותג מבוסס ג'ינס. בחלקים עליונים המצב סתום אף יותר, כאשר עליונית פוטר העשויה בפאצ'ים בצבע אדום חרדל אפור (כחולצת מרוצים?) מובילה בראש הפריטים הסובלים מעשיית יתר לא מחמיאה ולא עדכנית, שאין בהם ערך מלבד היותם סמל סטטוס מפוקפק, המזכיר מאוד את עבודתם הפשטנית ומנקרת העין של האחים הקנדיים דין ודן קייטן לבית האופנה "דיסקוורד". גם בקו we are, שאמור להיות קצת יותר מקז'ואל, המעצבים של ריפליי דבקים במוכר, מחברים בין לבוש מחוייט ובגדי עבודה, המזכירים במידה את שנות החמישים. מכאן, ג'ינס שמשודך עם בלייזר שחור הדוק או שלייקעס, הם לא אלטרנטיבה העושה הבדל. חזרה אחורה, אל העבר, הפיקה כבר את המפעימים שבמופעי האופנה העכשוויים, אבל המעצבים של ריפליי פשוט לא עצרו ושאלו עצמם למה הם בוחרים לעשות דווקא את זה.
יחסית לאחיות החורגות דיזל (מאופיינת במראה שוליים מכוסח), ג'י סטאר (המתמקדת בתעשייתי ורדיקלי), שהן אולי גדולות יותר אך מכוונות למשבצת מוצר דומה, ריפליי שטה לה בתדמית מלוקקת למדי, הנשענת על היוקר היחסי של בגדיה, ומכאן מקשה על מבקרי האופנה לחבב אותה, בעיקר כי היא שבויה של עצמה.
מחירים: סריגים: 499-999 שקלים; חולצות מכופרות: 599-899 שקלים; שמלות: 799-1,199 שקלים; ג'ינסים: 799-1,299 שקלים; ז'קטים מעור: 3,000-5,000 שקלים
