שיר סיום

תצוגת הקוטור האחרונה של מעצב העל הצרפתי כריסטיאן לקרואה, התקיימה ביולי האחרון, בפריז, רק לאחר שכל הגורמים המעורבים הסכימו לפעול בהתנדבות (כולל החייטים, מפעילי המקום והדוגמניות שפסעו על המסלול תמורת שכר סמלי בלבד). בגדי התצוגה עוצבו בטון כבד ועצוב והיו כמעט שירת קינה לאחד המעצבים המשמעותיים בשני העשורים האחרונים.

סופר כי כאשר עלה לקרואה על הבמה, אוחז בידה של דוגמנית עטויה בשמלת כלה פומפוזית וזוהרת, רבים מהקהל לא יכלו לעצור את דמעותיהם. אם כי לא רק הבכי סימל את אהבתם הגדולה של מעריציו. באופן בלתי רשמי, חלקם אף רצו לקחת חלק בישועתו הכלכלית. לקרואה, אולי מגאווה, ספק מאבירות, דחה את הצעות התרומה של לקוחות התפירה העילית שלו. השבוע הכריז בית המשפט על לקרואה כפושט רגל ועל סגירת קו עיצוב הנשים שלו.

הסוף העצוב הזה, רחוק מלהעיד על ההתחלה המטאורית, ועל האמצע הצבעוני והקליידוסקופי. לקרואה נולד בשנת 1951 בעיר ארל Arles שפרובנס, באזור שנופיו עתידיים להשפיע על עיצוביו, לאחר שפעמים רבות הוא מצא בטבע ובטכניקות מסורתיות, מקורות השראה. הוא הגיע לעיר הגדולה, פריז בשנת 1973, מתוך כוונה להתמחות כאוצר מוזיאונים ובניגוד לתוכניות המקוריות, מצא עצמו כאסיסטנט בבית האופנה העילי "הרמס" ואצל המעצב גי פולה.

בשנת 1981, שכר בית הקוטור "פאטו" את שירותיו של המעצב הצעיר, מה שיכול להיחשב כרגע מכונן בקריירה שלו. תצוגת האופנה הראשונה שלו ל"פאטו" הביאה בשורה אחרת, רעננה, של שימוש בצבע והדפסים נועזים, כתב יד תאטרלי ודרמטי שימשיך ויתפתח, נתמך בצלליות חדשות ותפוחות. מתוך הרקע הזה, היה זה רק הולם, שבמקביל ליצירת האופנה "המסורתית", לקרואה ימצא את דרכו גם אל תלבושות האופרה והתיאטרון, כמו הפקות "דון ג'ובאני" או "כרמן". שני התחומים, המסלול והבמה, הזינו ללא הפסק אחד את השני, הופכים את פרי היצירה למחזה מרטיט עיניים וחוצה גבולות.

אבל המהפכה, שבזכותה הוענק לו ב-1987 תואר המעצב המשפיע ביותר מטעם מוצעת מעצבי האופנה של אמריקה (CFDA) עוד עתידה להגיח. באותה שנה נוסד בית האופנה על שמו, שהתחיל מאופנה עילית והתפתח שנה לאחר מכן גם לקולקציות RTW (מוכנות ללבישה; "פרה א-פורטה"). הוא נמשך תמיד אל תרבויות זרות ואל הצבע האדום החי והחושני של אגן הים התיכון, שהפך לסימן היכר של הקולקציות שלו. גם סילואט ה"פוף", הפך לסימן המזוהה עם לקרואה, מעין גרסה קצרה של חצאית קרינולינה בלונית, גבוהת מותניים ושילוב הדפסים בולטים ועזים באופן שלעיתים קרובות נראה מרצד לעין. "בשבילי אלגנטיות זה לא להיות בלתי מורגש, אלא דווקא להגיע עד לעומק נשמתך", ציין באחת ההזדמנויות. משפט שיכול להעיד על כנות לפחות כמו שהוא מעיד על העוצמה הגדולה שהוא שואף לחולל בבגדים, המתפוצצים מרוב נוכחות. כמעט טבעי שהוא אכלס במקביל לזמן קצר, לפני כשבע שנים, את כיסא המנהל הקראטיבי של בית האופנה "פוצ'י".

אך הגדול היה אולי גדול מידי. יש שגרסו שהסיבה למפלה נעוצה בכך שהמעצב נשען מעט יותר מידי על התפירה העילית, אולי מגרש המשחקים האולטימטיבי עבורו, ולכן לא סיפק מוצר נמכר מספיק. טענה מעט משונה, בהתחשב בכך שלמעצב היו, עוד משנת 94', מספר רב של קווים משניים (כמו "בזאר" הנודע), ושהוא טמן את ידו בכמעט כל קטגוריה אפשרית - עיצוב מדי צוות האוויר של אייר פראנס, מוצרי בית ועד שמלת החתונה של כריסטינה אגילרה, שהצטרפה בכך לרשימה נרחבת של כוכבות הוליוודיות שעיטרו את השטיח האדום בשמלותיו.

כנראה שהאמת נעוצה איפשהו באמצע. פעמים רבות סימן לקרואה את קו הגבול בינו לבין מחשבתם הקרה של אנשי העסקים שהשקיעו בו. לקרואה, אם אפשר לכנותו כך, היה איש הרוח, וקל להבין מדוע הוא נסחף שוב ושוב אחרי הפנטסטי, עתיר הדמיון והמורכב ויזואלית, שהרחיק אותו מהמסחרי. פעם אחר פעם הוא סרב להתפשר על המימד הגדול מהחיים, הבומבסטי ואולי הלא מובן. תצוגות התפירה העילית היו הצד החזק שלו, בהן יכול היה לשחרר בלי את גאונות השימוש בצבע, הדפס ומרקם. העיצובים, נעו גם בתוך עצמם, מנקודת קיצון לנקודת קיצון: צללית כתפיים מרובעת שודכה עם משחקי ווליום מעוגלים, שמלות ערב עצומות וכבדות, לוו בחלקים תחתוניים עדינים וכמעט בלתי מורגשים. כמו תצוגת ההוט-קוטור של 2004, שהביאה בוסט אנרגטי, כמעט אדג'י, של צבעים זרחניים לסביבה שאינה רגילה בהם.

בימים אלו מתגבש מה שעלול להיות הפרק האחרון והצורם בפרשת פשיטת הרגל של כריסטיאן לקרואה. בניגוד לתקווה ובהתאם לתחזיות השחורות, הצפייה למצוא משקיע עבור בית האופנה פושט הרגל לא מומשה. ביום שלישי האחרון, לאחר שמשקיעים פוטנציאלים ובראשם השיח' חסן בן עלי אל נע'ימי, איחרו את הדד-ליין להגשת הערבויות לבית המשפט. נכפה על המעצב הסדר שעיקרו צמצומו של כוח האדם בחברה ל-11 עובדים, סגירת את קווי ההלבשה לנשים ומכירת רשיונות וזכיונות לחברות שייצרו מוצרים תחת שמו, בשאיפה להחזיר את חובותיה העצומים של החברה.

אבל לא בטו ח שזה הסוף שלקרואה מתכוון להשלים איתו, והסיפור עתיד לקבל תפניות מרגשות. שר התעשייה הצרפתי יצא ביום שישי האחרון בהצהרה, הקושרת בין המשבר הכלכלי בדובאי לאיחורו של השיח' בהגשת את הערבויות הנדרשות. השר, באקט של הצלב האדום, מנסה דרך רשת הדיפלומטים הצרפתיים באיחוד האמירויות, להפנות את תשומת ליבו של השיח' לחומרת המצב. על פי הדיווח, לקרואה ממשיך לחכות למושיע והודיע, כי אם יושק מחדש קו הנשים והאקססוריז תחת זיכיון שמו בחברה שלישית, הוא לא רוצה שום קשר עם זה. "אני לא רוצה לבכות", הוא אמר בתחילת הפרשיה האומללה הזו. יש עוד סיכוי שהוא לא יצטרך.