"אני אוהבת את הגברברים הנאים עם העניבות הצרות... אני אוהבת לראות אותם חולפים עם נעלי העור המחודדות, מרכיבים משקפי שמש באמצע הלילה... (גווידו) הוא הסטייל האיטלקי... אני אוהבת את ה'סינמה איטליאנו' שלו" מזמרת לה קייט הדסון כעיתונאית אופנה עמוסת מלבושים, בנאמבר המרכזי של סרט המיוזיקל החדש NINE, ודי בזה כדי להבין, שתפקיד מרכזי בסרט שמור לאופנה. על פי כל הסממנים, מדובר באחד הפרויקטים ההוליוודים המדוברים של השנה, שעתיד לצאת למסכים לקראת סוף דצמבר, ומכנס בהפקת ענק שלל כוכבות לבושות בשמלות פרנזים מרהיבות החל מסופיה לורן ומריון קוטאר דרך פנלופה קרוז, פרגי וג'ודי דנץ' ועד הדסון וניקול קידמן - שמדגימות כל אחת בדרכה, סגנון איטלקי מה הוא.
עוד בוואלה!
"אמרתי 'אקשן' ולא ממש יכולתי להאמין שאנחנו שם, שאני באמת ברומא, מצלם את סופיה לורן בפיאצה דה פופולו", אמר הבמאי רוב מארשל על הסרט, שהוא מחזמר המבוסס על סרטו האוטוביוגרפי של פדריקו פליני "1/2 8" ומגולל את סיפורו של גיוודו קונטיני (דניאל דיי-לואיס), במאי קולנוע איטלקי בשנות השישים של המאה הקודמת, החווה משבר יצירתי ואישי ונע בין הנשים הרבות המאכלסות את חייו. למארשל, האחראי גם ל"שיקגו" ו"לזיכרונותיה של גיישה", יש כנראה חיבה וכישרון לסיפורים ויזואליים גרנדיוזיים ומלאי צבע, כשגם הפעם הוא משתמש בכל מה שיש לאופנה להציע כדי להמחיש סטייל מהו.
"זה היה מעולה", אמרה הדסון באחד מראיונותיה לסרט, "באחת הפעמים הייתי צריכה לענוד קריסטל ששקל איזה 15 פאונד וחשבתי לעצמי זה מדהים! זה מה שהתלבושות צריכות להיות... הכל היה כל כך אותנטי", אמרה הדסון, שמעידה על עצמה חובבת אופנה פנאטית. "כתבתי לעצמי איך מבטאים סברובסקי, כי הייתי טועה כל פעם באופן הביטוי..."
"אתה אוהב את החליפה שלך לפחות כמו שאתה אוהב את איש בתוכה", אומרת במתק שפתיים דמותה של הדסון, סטפאני, לגיווידו באחת הסצינות של הסרט. אכן, מתוך התמונות המעטות ששוחררו מתוך הסרט, שאינו בוחל בגדול, בנוצץ, בסקסי שמודע לעצמו, מתקבלת תמונה די הולמת לסגנון איטלקי המסויים והמוחצן הזה. למעשה, זוהי כמעט פרסומת משוכללת לעשייתם של בתי אופנה כמו גוצ'י, ורסצ'ה ואחרים בשושלת האופנה האיטלקית, הנשענים על קוד דומה של אסתטיקה, למרות שהם אינם נוכחים בסרט בפועל, לראייה, אפילו צמד המעצבים דולצ'ה וגבאנה, המעידים על עצמם כמעריצים של פליני ומייצגים נאמנה את אותו סגנון איטלקי (כפי שנראה בקמפיין הקיץ הסיצילאני החדש שלהם), מגיחים להופעת אורח בסרט ככמרים, הופעה אותה כינו "חלום שהתגשם".
מעצבת התלבושות של הסרט, קולין אטווד, רקחה שלל מראות הנעים בין חליפות המוד הצרות לגברים ועד לשמלות הנשים, שיש בהן עושר אירוטי הדוק-מותניים של תחרות, אבנים נוצצות, בדי סאטן נשפכים וצבע ויטאלי. בראיון למגזין WWD, היא מנסה להסביר מהיכן שאבה את ההשראות שלה. "ידענו שאנחנו רוצים את העולם הזוהר של תחילת שנות השישים באיטליה... ומשום שמדובר במחזמר היה צריך להיות לזה הרגשה ואנרגיות אחרות לגמרי". היא אמנם צפתה מחדש בסרט המקורי של פליני, אך את המראה הכללי אותו חתרה להשיג, מוחצן ומתפקע מרוב נוכחות, היא זוקפת דווקא לסרט אחר שלו "לה דולצ'ה ויטה" ולסרט של ויסקונטי "רוקו ואחיו" (סרט ששימש מקור השראה גם לקמפיין הגברים האחרון של דולצ'ה וגבאנה בכיכובו של חסוס לוז).
למעט מספר פרטי וינטג', מספרת אטווד באותו הראיון שהצוות שלה והיא יצרו את התלבושות בעצמם לשחקנים הראשיים. הכל שוחזר מתוך אותה רוח תקופה, והותאם לאופיו הקברטי של הסרט. אבל לא רק שמלות וחליפות עומדות על הפרק. לפי הרמזים המקדימים, הסרט הפרובוקטיבי מפריז בחשיבות המתרחש מתחת לשמלות הקצרצרות. "רציתי להלל את התקופה, נשים לא היו לובשות סתם תחתונים וחזייה", אומרת אטווד על שלל המחוכים, הבריות והבדים השקופים ומחציני הגוף שהסרט שופע בהם, שבהשוואה אליהם התצוגה השנתית של ויקטוריה סיקרט נמקה בשמרנות או חוסר טעם מתלהם.
כך או כך, זהו לא רק סרט על בבואה של תקופה, אלא מעשה אופנתי רלוונטי. אולי שלא במקרה, תצוגת קיץ 2010 של דולצ'ה וגבאנה, כמו גם של בתי אופנה רבים אחרים, הצליבה באופן דומה בין העסיסיות הסיצליאנית והתפירה העילית, מעניקה מקום של כבוד לנשים שופעות וללנז'רי שאי אפשר להתחמק מלהביט בו. הטרנד הכי גדול לקיץ הבא, יהיה עוד רגע על המסכים של כולנו.
עוד בוואלה!
