אני ושולה בחצר

שולמית אלוני (81) אמרה לי להרגיש כמו בבית וכנראה באמת התכוונה לזה. עשר דקות אחרי שנפגשנו אני מוצאת את עצמי שומרת על "הצריף", כמו שהיא קוראת לו, בזמן שהיא מתעופפת לה להקפיץ את העוזרת הביתה.

כשהיא חוזרת היא מוציאה מיד את כל התכשיטים הצבעוניים והגדולים שליקטה מכל העולם. "פעם הסתובבתי כמו עץ כריסמס, היום אני יותר מינימליסטית."

בתיבת התכשיטים שרשרת עמוסה ממרוקו - "ביקשו ממני להציג אותה במוזיאון – היא ממש פריט ייחודי", שרשרת מאוקראינה - "כשביקרתי שם במוזיאון הציגו את התלבושת המסורתית ושרשראות הקורל שענדו הכפריות כבשו את ליבי, אז מצאתי את אבני הקורל בחנות עתיקות מקומית ויצרתי מהן שרשרת. את השרשרת עם החרוזים הכסופים והמוזהבים קניתי בפרס מסוחר יהודי. עצרנו שם בדרך להודו בשנת 69' לפגישה עם ראש ממשלת הודו, אינדירה גנדי. את האבנים מאיטליה שמרוקעות בהן דמות קיסרית הפכתי לטבעת ועגילים."

"למרות שיש לי קילומטראז' לא מבוטל בסבתאות (אני כבר סבתא רבא) אני פחות סבתא ויותר שולה. אני אוהבת את הנכדים שהם כבר מן המוכן, נקיים ומדברים. מזל שיש עוד סבתות ברקע שמחפות עליי. ולגבי ה'שיק' - אמא שלי הייתה אישה מאוד יפה ומהודרת, ליידי. היא יצרה ותפרה מודלים עבור חנות האופנה של האחיות אנגלנדר באלנבי, שהיו שם דבר. אני לעומתה, אחרי שעזבתי את הפוליטיקה נתתי את כל החליפות הרשמיות שלי ומאז אני מעדיפה לבוש צבעוני, כפרי ואוורירי."

"כשראיתי את אורנה פורת משחקת את ליזיסטריטה, המחזה על האתונאית שהצליחה לסיים את המלחמה בין אתונה לספרטה בעזרת שביתת מין של הנשים, התאהבתי בשמלה שהיא לבשה על הבמה. כשהצגה ירדה קיבלתי את השמלה ואף לבשתי אותה בחתונת בני."

"שם נעוריי הוא אדלר שבגרמנית פירושו - נשר. אמן בריטי הכין במיוחד בשבילי את הטבעת הזו בצורת נשר בתעופה, שבתחתית שלה כתוב 'להמריא מעל הקטנוני וחסר החשיבות לממלכת האושר'."ש

"יש לי חולשה לא מוסברת לאבן הענבר, שבשנים האחרונות הצלחתי קצת לרסן. את המחרוזת עם אבני הענבר הראשונה שלי קניתי בחנות ענתיקה ירושלמית כשהייתי סטודנטית בסמינר המורים בירושלים (למדתי יחד עם יהודה עמיחי ועוד רבים וטובים שרצו ואהבו לחנך). מאז לא הפסקתי לקנות ולענוד שרשראות עם אבני ענבר בצורות ובגדלים שונים."