במקום רוק אנ'רול עוברת אלה אייזנברג לשירה עתירת רגש - זהו לפחות אחד מהתהליכים שעוברים על מעצבת בגדי הגברים למותג "מיסון רוז'". הבגדים של אייזנברג הפכו בארץ בשנים האחרונות לאי בודד שמסוגל להציע חייטות גברית המתכתבת באופן ישיר עם זו האירופאית, האולטרה-מודרנית. אייזנברג, שבשלוש השנים האחרונות ניסתה לחנך את הגבר הישראלי, בטון מאופק וחד ובעזרת בלייזרים קצרצרים וחולצות מחוייטות צרות-מותניים, החליטה להשתחרר קצת.
עוד לפני שמתעמקים בשינוי הרדיקלי שעברו העונה גזרות הבגדים, אי אפשר שלא להבחין בשינויים בפלטת הצבע. מכנסיים חומים, שהיו בעונה הקודמת כמעט מוקצים או עליוניות בצבע ירוק-אזמרגד וורוד פוקסיה מעודן, מוכיחים שהמעצבת נפרדת ממערכת היחסים הארוכה עם הגוון המונוכורמטי של ה'סקיני בויז', בזכותם התפרסמה. היא כבר בשלה למערכת יחסים עם מוזה אחרת ורכה יותר.
"ייסדתי משהו מאוד ברור. הזהות של מיסון רוז' מורכבת ממחוייט וסופר-סלים, זה כמובן לא הולך להשתנות, אבל חשוב להמשיך להתפתח", אומרת אייזנברג מול מכנסיים מחוייטים, עשויים צמר אפור, בעלי גזרת רגל רחבה ובלונית, שקו המותניים שלהם מתקפל מטה כאבנט. הגזרה הרחבה של זוג המכנסיים הזה, מייצגת את הקולקציה כולה ומזכירה מאוד דגם מקולקציית החורף של דיור הום לחורף הנוכחי. נדמה שאייזנברג קשובה למתרחש בעולם האופנה הגברי, שנוטש בהדרגה את משנתו הדקה של הדי סלימן, ומסכים להתמסר לאג'נדה החדשה והרחבה של כריס ואן אש ודומיו. גם היא מוכנה לחפש את העולם שאחרי צללית הסיכה.
אבל אין להסיק מכך שאייזנברג רואה כיום את ואן אש כמנטור רוחני. בקולקציית החורף שלה היא משתמשת באותה עגלגלות מלאת נפח, כדי לממש אפיל אחר, ניאו-רומנטי. סריגים במפתח סירה רחב ומרובע, שמבליט את עצם הבריח וחושף פגיעות, או קרדיגנים דו-צדדיים בצבעי פסטל, שחלקם הקדמי ארוך מהאחורי, ברישול מכוון, מלווים בחולצות מכופתרות עשויות בדי ג'רסי רכים, תפורות בדקדקנות. כמעט כל דגמי המכנסיים החדשים, רחבים ועשויים בד רך, שמעצים את נפילתם כדרך-אגב, בונים דמות העוטה על עצמה נונשלנטיות ואדישות זחוחה ומודעת לעצמה.
"זה אומר שהצלחתי", היא אומרת כאשר אומרים לה שהקולקציה מעוררת אסוציאציות של גבר בריטי מצודד, אולי בסגנון אוסקר ווילד. "חשוב לי להתעסק עם הגבריות החדשה. הגבר הזה הוא האינטלקטואל הרגיש. חשבתי על מי זה האדם הזה שנשאר צעיר לנצח... חשבתי על גברים שעמדו על שלהם. אף אחד לא יכול לערער את הגבריות שלהם, וזה לא מנע מהם להיות רומנטיים". המוטו הזה ניכר בכל פרט בקולקציה. הרגשות המועצמים מאפשרים לאייזנברג לוותר על הקווים הקשוחים של חליפת הכוח הגברית, להתמקד במשחקי שכבות ושקיפויות, ולהתכנס לכדי הרמוניה רבת מימדים של צבע ומרקם. "כשחשבתי על הלוק הזה, באמת הלכתי לתחילת המאה, אבל התאמתי את הקווים לעכשיו", היא אומרת ומדגימה את רוח הזמן בעזרת סריג קפוצ'ון רחב ונזירי או עליונית זהובה ועתירת דיטיילים, עשויה בד סינתטי מבריק ומחופה בצמר.
הקולקציה הזו, גם אם עדיין יש בה את אותם בלייזרים מכווצים, מהם מסרבת המעצבת להיפרד לשלום, תיזכר בספרי הימים כרגע מכונן בתולדות מיסון רוז'. כי היא מגיעה שנייה לפני שהוא הונצח כמותג של מראה אחד מנוסח היטב. "חשוב לי לקדם אג'נדה של אופנה. אני תמיד מאחלת לעצמי להיות בדבר הבא. המטרה שלנו, בניגוד לרשתות מסחריות, הוא לא לעקוב אחרי טרנדים אלא ליצור טרנד".
הבגדים מדברים אמנם בעד עצמם, אבל דבר אחד בכל זאת מקשה על המחשתו של המהלך אותו צולחת אייזנברג. הקטלוג העונתי, שהופק באיחור חריף ("כמו החורף הישראלי"), מחבל בחשיבותו של הרגע. הצילומים הפשוטים והרזים מדי, אינם חובקים את התרחבותה העקרונית, תרתי משמע, של הקולקציה, מאפירים את העושר הגלום בה, והסטיילינג הקלישאתי (כמו השימוש בצעיפי משי כחגורה, באופן שמהדהד את תצוגת החורף הקלסיציסטית של "ברברי") מתיז עליה רסיסים אנכרוניסטיים, מפספס את ההישג הגדול של הקולקציה - להיות הגרדרובה של הגבר שחי ומרגיש את הרגע.
חולצות: 580-680 שקלים; מכנסיים: 775-880 שקלים; ז'קטים: 1,900-2,800 שקלים; חליפות: 2,800-3,500 שקלים; סריגים: 450-620 שקלים
מיזון רוז', פרישמן 75, תל אביב
