חוש שישי יש למירית וינשטוק, המסוגל לזהות את "הטרנד הנכון" רגע לפני שהוא מגיע לשיא, והיא משתמשת בו באופן חכם לאו דווקא באופנה, ובעיקר בשיווק. כך היה לפני כשלוש שנים עם מיזם הקהילה הווירטואלית "miss mi", במסגרתו צילמו עצמן נשים ברחבי העולם עם בגדיה, הרבה לפני קהילות "פייסבוק" ואחרות. בשנה שעברה היא הכריזה לראשונה על הקמת קו גברים, ואף צילמה לו מיני-קטלוג נאה וכך זה קרה שוב בחודש שעבר, כשהקימה בנמל תל אביב חנות "פופ-אפ", כדרכם של מעצבי-על, שהציעה עיצובים נבחרים בשחור-לבן מעונות קודמות.
בעוד שכלפי חוץ מוצאת וינשטוק דרכים חדשות שמשאירות אותה בשיח האופנתי, בכל הקשור לעיצובים, היא מקפידה להישאר בטריטוריה מוכרת. קולקציית החורף מציינת חמש שנים למותג שהקימה, ובדומה לקונספט של החנות הזמנית, גם הקולקציה מביטה אל עיצובי העבר. "חזרתי אחורה לקולקציות שעשיתי והסתכלתי על פריטים שהוכיחו את עצמם ומוטיבים שעסקתי בהם. יש כאן דגמים שהם שחזור מדויק, ודגמים אחרים שלקחתי למקומות חדשים".
הנגיעה בעבר מאפשרת לווינשטוק לחזור אל השילוש הקדוש שלה: שמלות, סימני קפלים ופפיונים. ואכן, כאן טמון החוזק שלה, והקולקציה מכילה מספר לא קטן של שמלות מעודנות, שנעות בין הפומפוזי למתוחכם. בראש ניצבת שמלה א-סימטרית בצבע קוראל עשויה משי, שיש בה דוגמא מפתיעה של פליסה הנקטע באמצע. לצידה, אחרת, שקטה ומלאת רושם, העשויה כולה בטקסטורת קפלים קטנטנים, בצבעוניות מדורגת מאפור לשחור.
כך יצרה וינשטוק רצף יפה של שמלות, חלקן מושקעות בסריגה ידנית או בבחירת בדים מחושבת, בין אם מדובר בשמלת פליסה המשולבת בחגורה בולטת מן העונה הראשונה, אשר נתפרה מבד חדש, או במשחק הבלתי נגמר עם פפיונים וסרטים, בכל גודל וצורה אפשריים. כתב היד הידוע שלה, מופיע העונה במלוא עוזו והדרו.
השאלה היא, האם הרפטטיביות הזו שולטת במעצבת או ההיפך. גם כשהיא מנסה להוכיח שיש בה יותר מכך עם שני דגמי מכנסיים, וסט ארוך או חולצה מכופתרת זה חוזר בדיוק לאותו מקום, ולו בגלל הסיבה שהם נופלים ברמתם משאר הדגמים. אם נרשמת הצלחה בדמות חולצת טי אפורה שצווארונה משלוב בשרשרת רבת רושם, הרי בזוג מכנסיים נורמטיבי וצר גזרה, אין ערך של ממש, במיוחד לאור העובדה שקרסי הסגירה שלו אינם נרכסים באופן מושלם. בלייזר ששרווליו משוסעים בדוגמת קפלים הנקשרת במרפק וחושפת אותו, הוא אמנם ניסיון מעניין, אך סובל מטיפול יתר, שימנע ממנו להשתלב עם כל פריט אחר.
"אני לא מאמינה בחדשנות לשם החידוש", עונה וינשטוק לשאלה האם חמש שנים הן לא תקופה קצרה מידי בשביל רוויזיה של עבודות עבר. "אני מאמינה בכתב יד, בחומרים וטכניקות חדשות. אני רוצה לפרוץ לשוק הבינלאומי וחשוב לי להיות ממוקדת. הרבה יותר קל להציג אותה כך לקניינים ואחר כך ללקוחות".
המעצבת מנצלת את יום הולדתו החמישי של המותג,
על מנת לתת תמונה ברורה (לעיתים ברורה מידי) של העבודות שלה, לקהל שעדיין לא מכיר אותה. כך, מתפקדת הקולקציה הנוכחית בעיקר כאוסף להיטים. כמעט כל רצועה בתוצר המוגמר שווה האזנה, אך הטעם מסחרי לעתים ורף ההימאסות גבוה ובכך היא מתקשה לחדש. העקבות האלו מטושטשות תחת הצהרות של חקירה חוזרת של עיצובים מן העבר, ולאוזן שמעבר לים, או לווג האמריקאי (שצילם כמה תכשיטים שלה), מירית וינשטוק עדיין מנגנת מוזיקה לא מוכרת. האשליה שיש כאן משהו חדש, כפי שזאת כבר יודעת, היא שעושה את כל ההבדל.
מחירים: שמלות: 1,170-2,200 שקלים; חולצות: 750 -1,100 שקלים; ז'קטים 1,490- 1,789; מכנסיים: 735 שקלים.
הקולקציה נמכרת ברשת רזילי ובסטודיו המעצבת שניצלר 20, תל אביב. (לצד פריטים מעונות קודמות הנמכרים בהנחה ופרטי יד שנייה).