אוצרת בתוכה

בעידן השעתוק הטכני והייצור הסיני, קשה לסמן את ההבדל בין המקור לשכפול האינסופי שלו. ובעידן שבו גם האמנות התחילה לדבר בקפיטליסטית שוטפת במקום להתמרד ברחוב, (ואפילו את הגרפיטי הצליחו לביית במוזיאון), כנראה שבמקום לתלות את היצירות בגלריה, צריך פשוט ללבוש אותן. מבלי להיכנס לשאלה האם אופנה היא אמנות (ספוילר: היא לא), כבר שנים שאנחנו נחשפים לשיתופי פעולה בין אמנים – או במקרים רבים, בעלי הזכויות על יצירותיהם - לבין מעצבי אופנה ומותגים. רק מהעשור האחרון ניתן לשלוף שלל דוגמאות כמו אנדי וורהול הי"ק שאומץ על ידי טופשופ או בית האופנה לואי ויטון שעבד עם אמנים כמו טקאשי מורקאמי. גם בגזרה המקומית יש למגמה הד חלוש, בדמות קולקציית הטישירטס שעיצב לאחרונה עידו רקאנטי כמחווה לצייר רפי לביא ז"ל.

עם המגמה הזו מתכתב מותג המלבושים המסקרן של אסנת כסות (36) צלמת ומעצבת גרפית. כסות משלבת בין הרומן הממושך שלה עם אמנות הצילום לבין אהבת נעורים נושנה – שמלות. קולקציית הבכורה של "כסות" מציגה שמלות עליהן מודפסים דימויים הלקוחים מתוך תיק העבודות התפוח של אסנת, שראשיתו לפני 20 שנה, עת קיבלה מצלמת "ניקון" במתנה מאביה. השמלות עשויות בד אלסטי ונושם וטכניקת ההדפסה מתבצעת במכבש: הצילום מודפס על נייר עם צבעים מיוחדים, ולאחר מכן הנייר מונח על הבד תחת המכבש החם.

"בנעורי, מצאתי בבית צילומים ישנים של אופנת שמלות ורציתי מאוד להתלבש וליצור בגדים כאלה. יש לי דודה שחייתה בשוויץ, היה לה ארון בגדים עם מלתחה מפוארת של שמלות שאוחסן בבית סבתי. בכל ביקור אצלה הייתי מודדת את השמלות, שהיו בסגנון אירופי שהיה זר לי, ומדמיינת שאני שייכת למקום אחר ולזמן אחר. זה השפיע מאוד על סגנון הלבוש שלי בגיל צעיר, שהיה תיאטרלי מאוד ושילב ישן וחדש. בגיל מסויים גיליתי שהשמלה היא בגד מינימליסטי ומאוד פרקטי. יש לשמלה נוכחות יצירתית, ודרכה בא לידי ביטוי העיצוב האמנותי של האישה".

כרגע כוללת הקולקציה של כסות ארבעה דגמים של שמלות בגזרת אמפייר ובמידה אחת לכל, הנקראים "שושי", "פרנסיס בייקון", "מילה טובה" ו"תל-אביב". מכל דגם קיימת סדרה של שבע שמלות בלבד, בעלות מפתחי-צוואר ושרוולים שונים ובדים בצבעי אפור ושחור. "בחרתי לעצב סדרות מצומצמות כי אני לא מעוניינת לקחת חלק ב'מדיניות' הייצור והשיווק ההמוני של מאות ואפילו אלפי שמלות מכל דגם", היא מצהירה. "אני מתייחסת לעיצוב שלי כמו ליצירת אמנות ויצירת אמנות אינה מופיעה בסדרות של אלפים".

"בצילום על שמלה אני רואה אמנות מהלכת וגם מסר שמועבר בעזרת האפקט הוויזואלי. אני מחפשת לראות דרך עין המצלמה את הדברים הנחבאים מעין האדם. למשל "שושי", הדגם הראשון שיצרתי, נולד מהרעיון שאנו לפעמים מסתכלים למעלה, כדי לחפש את התשובות לשאלות שבעצם נמצאות בתוכנו". בצילום מתועדת שושי, בת דודתה משבדיה, מביטה למעלה וגם נהנית מהשמש הישראלית, בשונה מהמולדת האפורה שממנה באה. דגם אחר נקרא "פרנסיס בייקון", ומצולמת בו חברתה הדס באופן מטושטש וגס, בהשראת הציורים של בייקון, שבהם אסנת מוצאת סף גבוה של ריגוש קיצוני. "יש בהם טשטוש של המציאות שדרכו רואים את המפוכח" היא מסבירה "רגע הצילום של הדס הזכיר לי את מה שאני מתמודדת איתו כשאני מגיעה לקיצוניות ואז הכל מטושטש, אך בכל זאת אני יכולה לראות הבעה, ולאתר את הפוקוס שקיים בטשטוש".

"מלאכת הצילום מתחילה אצלי בחיפוש אחר נושאים אישיים הנוגעים לדברים שהייתי רוצה לשנות בי ושאני צריכה להתמודד איתם או לתת עליהם את הדעת. הצלמת פסי גירש והציירת פרידה קאלו הן שתי אמניות שאני מושפעת מהן מאוד. דרך ההתבוננות שלהן במציאות - הבאה לידי ביטוי באמנות שלהן - השפיעה מאוד על הדרך בה אני מחפשת להנציח רגעים או מחוות של החיים".

הקולקציה המלאה מופיעה בבלוג של אסנת, לצד הצילומים המקוריים שלה שהונצחו על השמלות, כל אחד עם טקסט קטן והבהרה כי לא טופל בפוטושופ. "השמלות מייצגות הן את התכנים המעסיקים אותי והן הכסות שלי. לדגמן אותן זה השלב הסופי של היצירה ולכן זה אך טבעי שגם אותו אני אבצע" היא מסבירה את הבחירה בעצמה כפרזנטורית של השמלות.

המחיר לשמלה: 500 שקלים.

את השמלות אפשר לרכוש דרך הבלוג או אצל אסנת בטל' 054-7673664