המעצב הבלגי כריס ואן אש מתקרב במהירות לפוזיציה של רוק-סטאר בתעשייה, והוא אחד הבודדים שהציגו שתי תצוגות במסגרת שבוע האופנה לגברים בפריז, חורף 2011, שנחתם אתמול. ואן אש, המחזיק בליין אופנה על שמו ובמקביל מתפקד כמעצב הראשי של דיור, העלה את שתי התצוגות בהפרש של 24 שעות. אבל מי שצפה ידע, שההבדל בין התצוגות היה הרבה יותר מיממה העיצוב החששני של קו ואן אש, לעומת מפגן הכוח העצום והרועש שהוצג בדיור.
אי אפשר להתעלם מתשומת הלב העצומה לה זוכה ואן אש. שתי התצוגות שלו משכו כמויות אדירות של צופים ושאר סקרנים שמצאו את עצמם מחוץ לחגיגה. קרל לאגרפלד הגיע כדי להעניק חיבוק, יחד עם מבקרי האופנה החשובים בעולם. בעולם התקשורת המעוות, הצלחתו של מעצב נמדדת לעיתים קרובות דווקא בידוענים שהולכים אחריו, וכשקניה ווסט הגיע בכניסה מתוקשרת לשני המופעים, יום אחרי יום, אי אפשר לומר שזהו אינו סימן להתחזקות של ממש במעמדו של ואן אש.
אבל מה עושים כאשר נוכחותו של סלב כווסט מושכת יותר תשומת לב ועניין מאשר הקולקציה עצמה? עם הבעיה הזו נאלצה הקולקציה של ואן אש לקו Kris Van Assche להתמודד, יותר מפעם אחת. למעשה היא התמודדה איתה למשך מעל לארבעים הלוקים שצעדו על המסלול.
התצוגה שכונתה בפשטות "התנגדות" Resistance והוצגה באופן כה הולם במנזר בלב פריז, הייתה מגובשת מאוד, אך זה גם מה שגרם לה להיראות כמו שידור חוזר של אותו מראה ואותו רעיון. היא תפקדה כמעין תמצית מרוככת, עצורה ובלעדית של האג'נדה של ואן אש בעונות האחרונות, המערבבת את הגבר הקלאסי והמחויט, עם אופי מרדני ואופנת רחוב.
המעצב שלח אל המסלול דוגמנים לבושים במצנפות שחורות, כחיילים-דרדסים של העיר האפלה, וקצוות מכנסיהם, בדומה לדרך בה ואן אש עצמו נוהג להתלבש, הוכנסו לתוך מגפי רכיבה מרובי אבזמים. אך במקום לקחת את תבנית המראה האורבני אל השלב הבא, ולשכלל אותו, ואן אש בחר באיפוק. הפריטים היו לבישים מאי פעם, והטוויסט שבעבר תפס את רוב תשומת הלב, נותר בשוליים. צווארוני חולצות א-סימטריים; מכנסי-אימונית רחבים ועשויים צמר, שנועדו לשבור את נוקשות הבלייזרים; או חיתוכים פרומים לאורך המכנסיים המעט בלוניים, התקשו להרכיב אמירה גורפת. ההתכנסות לתוך המקום הבטוח הורגשה כמעט בכל. הצבעים נותרו בפלטה הבסיסית, השחור היה שחור כתמיד, וכך האפור, הלבן והכחול הכהה, והגזרות עצמן נותרו רגועות, אולי יתר על המידה. המוזיקה שליוותה את המופע, התחלפה ברגע מסוים ממלודיה רכה לרוק רועש ועתיר באסים, ועוררה ציפייה כי הקולקציה תעבור בעקבותיה מהפך דומה. אך ההתנגדות, בסופו של דבר, נותרה על הנייר, כהבטחה מסחרית אילמת.
לעומת זאת, יום למחרת, בתצוגה של דיור, קיבלה הקולקציה את השם פחם "Coal" ובהתאמה, על רצפת המסלול המעגלי דמוי הזירה, פוזרו פחמים, כמרמזים על אתר התרחשות לוהט. קרקס או מקום האבקות? התשובה התבררה ברגע שהמוזיקה העוצמתית, גרסא כבדה ואגרסיבית לקטע "Temple of Love" של להקת "Sisters of Mercy", החלה להתנגן בחלל החשוך. כצפוי, ראשונה צעדה החליפה השחורה הצרה, כמייצגת את ה- DNA הנצחי של "דיור הום", אך הפעם היא תפקדה כאחיזת עיניים רגעית. מנקודה זו והלאה התחולל שינוי שורשי ואלים, ששילב בין גזרות-ענק, גדולות מהחיים, לצללית גפרורית, באופן שיצר קוד חדש לבית האופנה. המכנסיים, חלקם הדוקים וחלקם בלוניים, קוצרו בחדות במכפלת בולטת, חושפים מגפיים כבדים ונמוכים, ששולבו בהם רצועות רכיבה עשויות עור. המעילים, ספק גלימות, תפקדו כאנטיתזה דרמטית לסילואט הגוף הדק, ועוצבו בגזרת 'אובר-סייז' קיצונית. אלו היו ארוכים עד הקרסול, מתנפנפים לכל עבר, משרטטים סביב הדוגמנים צורת-הילה שאי אפשר להתעלם מכוחה הדרמטי.
נזירים? אבירי לילה? הגותיקה המרומזת של הצלליות העשירות והצבעים הכהים הפכה לקלאסיקה עכשווית. ואן אש, המכור לתעתועים, כמו אותם דשי ז'קט שהוארכו עד מאוד ותפקדו כצעיפים, ניתב את ריבוי השכבות בקולקציה למופע אניגמטי, רב מסתורין, שפיתה את העין לחפש בין הצללים הרבים, ולגלות את פרשנות שלו על אופנת ההווה. סופסוף הוא נותן לנו את האפשרות להיכנע, וללכת שבי אחריו. עכשיו, כל מה שנותר, הוא לפתוח תוכנית חיסכון, או לפחות לשבור אחת.
עוד בוואלה!
