קרב האגרוף הגדול של גוטייה

סקירת המגמות לחורף הבא מרצף התצוגות בשבוע האופנה בפריז שננעל שלשום (24.1), מעלה כי הגברים נדרשים להרחיב את האופקים. בתי אופנה כמו ז'יבנשי ורף סימונס הציגו גרסאות משלהם לחצאיות הנלבשות מעל למכנסיים, מכנסי עור הופיעו שוב ושוב על המסלולים (גם במילאנו, בשבוע שעבר) לאחר שנפקדו מהם תקופה ארוכה, והצבעוניות, גם אם דבקה בצבעי החורף הקלאסיים, הפתיעה במרקמים. המעצב הקוריאני המוערך JUUN J שלח למסלול בדים בהדפסים של ניטים והכוכב האמריקאי העולה טים המילטון נגח בשחור התמידי בעזרת הדפסי טורקיז ואבנים מנצנצות וענקיות שנתלו על הבגדים.

הפליא לעשות ז'אן פול גוטייה, שהעלה מופע אימים במשרדי הענק שלו ברובע השלישי בעיר. המילה "גימיק" הייתה מרוחה באוויר כשנסיך השטיקים בחר כהרגלו לעשות את הכל בדרך שלו – גם אם התוצאה היא שואו שעולה על הקולקציה עצמה. ושואו זה בעיקר מה שהיה שם. במרכז המסלול הוצבה זירת האבקות, ועל הקירות מסביב הודבקו מודעות המזמינות את הקהל לקרב האגרוף הגדול של גוטייה. ניתן האות וצמד דוגמניות עלו לזירה והחלו, לקול הכרוז הקורא "round one", להיאבק. זה גם היה הרגע בו החלו הדוגמנים לעלות על המסלול, כשפניהם חבולים ושותתים דם. העיצובים עצמם התכתבו עם לבוש הספורט של הענף. מעילים ארוכים ודקיקים שדימו חלוקי מתאגרפים, נעליים קלות וגבוהות, מכנסי עור ומכנסי 'האבקות' קצרים ורחבים שחלקם הקדמי נראה כחצאית, אולי כניסיון לרפרר תחת הקונספט אל לוחמי יוון העתיקה. כהרגלו בקודש, גוטייה מכור לגבריות היפה, לעיתים גם לקיטש, ואחרי סיפור המלחים המעודנים שלו מהעשור הקודם, הפעם הוא לוקח את הקהל עמוק אל המצ'ואיזם. אלו השלימו את התמונה עם מעילי אופנוענים, חליפות 'איטלקיות' רחבות דש, דוגמנים בשיער ג'ון טרבולטה (גרסת גריז) וסיגרים שרק העצימו את האפקט הגברי-קיטשי והמודע לעצמו. זו הייתה ההצגה הטובה בעיר, השאלה היא, האם הקולקציה מצליחה ליצור אפקט דומה.

לנווין, לעומת זאת, הלכו על הקיצוניות השנייה. תצוגה מאופקת, אלגנטית ומרשימה, על רקע מסלול לבן ובוהק, שנערכה במוזיאון לאמנות מודרנית. המרחב הרגוע היה בדיוק זה שאפשר לקולקציה לנסוק, ולהעניק את תשומת הלב הראויה לאחת הקולקציות המרהיבות לחורף הבא. הרמזים היו תלויים בפס הקול – שזיגזג באופן בוטה בין קטעים של שירי קיטש אמריקניים (I will always love you, גרסת דולי פרטון או fever), ואפשר שהכוונה הייתה ליצור נוסטלגיה המורכבת מהבזקים של תקופות. אלבר אלבז ולוקאס אוסינדריוור, המעצבים הראשיים לקו, העבירו את הגבר של לנווין, תמיד מעט מרושל בכוונה וכל כך לא מתאמץ, דרך נקודות ציון בהיסטוריית הנעורים המהפכנית. סרטי ראש, תיקי קרושה ענקיים ומעילים דקיקים בעלי קצוות פרומים שהתרפקו על היפיות סיקסטיזית זרוקה או ז'קטים ברכיסת רוכסן אלכסונית ו'רקמות קעקוע', באופן שאזכר מסע אופנועים פרוע ב-USA. צמד המעצבים הוציא את הגברבר שלהם ממקום הנוחות האורבני שלו, וזרק אותו אל המרחבים הגדולים שבחוץ. זו הייתה קולקציה שדמתה לחלום בהקיץ, להעלאת זיכרונות מהורהרת, אם כי נשמר בה מינון מוחץ של פרשנות מודרנית. הטבע, שהשתבר דרך הצבעים או בצללית הרכה והמשוחררת, אוזן על ידי אקססוריז אקסצנטריים, שנועדו לעורר תשוקה מיידית. נעלי עור נחש בסוליות צהובות או מגפיים שחלקם העליון נראה טלאי מנעל אחרת, היו החותם לקולקציה שהיא, במילים הפשוטות ביותר, מופת.