"זו המגמה שלי, לחנך", מסביר המעצב אופיר דהאן, 39, למה קשה לו להתפשר על המראה הנוסטלגי-נוקשה, של האישה המצועפת בשמלה הבנויה והמחוייטת, המאפיינים את העיצובים שלו. "לנשים [בארץ] אין עמוד שידרה ללבוש מה שהן רוצות. הן לא באמת רוצות שיסובבו אחריהן את הראש", מסביר דהאן את דעתו על הישראליות.
אם בוחנים את כתב היד של דהאן, נראה כי הוא בוחר בשליטה. כשנשאל על המעבר המטאורי מסטודיו קטן ברחוב בלפור בתל אביב לקומפלקס שלוש-קומות בדיזנגוף, לפני כשנה וחצי, הוא מסביר "שזה היה החלום שלי מאז שהייתי ילד קטן, מקום שאישה תוכל להתלבש מכף רגל ועד ראש, כולל הכל", ורגע לאחר מכן מוסיף, "כדי שלא יקלקלו לי אותה בשום שלב".
החתירה לשליטה הטוטאלית, זו שאמורה להבטיח שהאישה 'שלו' תראה בדיוק כפי שהוא רוצה, או לפחות קרוב מספיק לאותו חזון, מודגמת בקולקציה, והאחיזה האגרסיבית הזו מורגשת לכל אורכה. הקולקציה מחולקת בין קו כלות, שמלות ערב ו'פרה-א-פורטה' ולפחות לפי ההצהרה אמורה לשקף "קו מאוד נקי, קלאסי, מאופק,סקסיות מאופקת". גם אם דהאן מעיד על עצמו שהשתנה והתרכך, שינוי המתבטא בעובדה שבחר להתמקד העונה באופן כמעט בלעדי בשמלות, או בכך שנפרד לשלום מאהבתו הגדולה לצמר הלא פופולרי במחוזותינו, הרי אי אפשר שלא להבחין באופי המחייב, לעיתים גם נוקשה וארוז, של מרבית העיצובים.
שמלה שחורה שבחזיתה גזור פפיון או חצאיות עיפרון ששוליהן עשויים קיפלולים גליים, מייצגים את הקולקציה כולה, התפורה היטב. אך נראה שהקלאסיקה של השמלות נגזרת מהטון הבטוח והשמרני שלהן, ולאו דווקא מאינטרפרטציה של המעצב לסגנון הקלאסי. יוצאת דופן היא שמלה מנוקדת ברוח שנות החמישים, שזוכה לפרשנות כובשת בזכות בחירת בד מדוייקת, אך אורה מתעמעם כשהיא ניצבת לצד שמלה חלקה שחלקה העליון עשוי בד זהוב ומשובץ או שמלות ערב ארוכות המשובצות באבנים נוצצות, ההופכות למיצג המוני, המשיג זוהר מדומה בדרכים פשטניות.
כדי להבין את המוזה עליה מתרפק דהאן, מספיק להתבונן על אחד הקירות בכניסה לחנות רחבת הידיים. פסיפס תמונות צהבהבות, כמעט פריימים של סרט ישן, המתעד מטוס דקוטה צרוב שמש, ונשים משנות החמישים והארבעים לבושות בחליפות חצאית בנויות היטב, הדוקות ועבות. "בתחילת הדרך הייתי יותר אוונגרדי, אירופאי. אני כל הזמן לומד את הלקוחות שלי... התחלתי מגבוה ואני קצת מוריד. לנשים זה קשה, כי הן ישר שואלות: לאן אני אלך עם זה".
אם שמים את הדברים על השולחן, הדבר הקשה באמת הוא לא המרחב, המקום או האירוע, שצריך לדמיין בשביל הבגדים של דהאן. האתגר הוא להבין למי בדיוק מתאימים הבגדים שלו היום.
כמו תמונות הקטלוג, המלוות בעבודת שיער ואיפור מלאכותיות באופן בוטה, לפרקים נדמה שהוא מתרפק על תקופה, עם אתוס של לבוש מחייב, אבל כזו המסתירה לו את האישה של היום. המעצב מייבא את הסילואט הכללי, את החתירה לאלגנטיות, ומשהו בכל זאת אובד בתרגום. הדיאלוג שצריך להתקיים בין מעצב למציאות הסובבת אותו הופך על דגמים רבים, התפורים היטב וביד בוטחת, למונולוג נוקב. הבגדים מכוונים לנקודה שאי אפשר לגעת בה, מעין ריחוק מעושה, והתפיסה אסתטית הברורה של המעצב מתחלפת במהירות למשהו בעל טעם מיושן ולא רלוונטי, כזה ההולם תפיסת אופנה שחסרה בה דיפוזיה של חומרים מהמציאות. יש מחיר לעקשנות. לפעמים היא יוצרת זווית ראייה חד פעמית ושוברת-גבול, לעיתים היא רק משמרת את שאבד עליו הכלח. דהאן הולך עם החלום עד הסוף, אבל הוא חייב לתת לנו בו מקום.
מחירים: שמלות קוקטייל 1,600 980 שקלים; חולצות: 720-780 שקלים; חצאיות: 820 שקלים; מכנסיים: 760 שקלים.
אופיר דהאן, דיזנגוף 255, תל אביב