"דברים טובים קורים בקסטרו", הכריזה הבוקר (7.2) אתי רוטר, מנכ"ל משותף בקסטרו, רגע לפני שנפתחה בנמל תל אביב תצוגת הקיץ הגרנדיוזית של המותג, ונראה שזו הפעם הראשונה שההבטחה מומשה במלואה. עם הישמע הביט הראשון מהפסקול עתיר הגרוב שהמטירה לחלל ב'לייב' להקת האלקטרו-דיסקו הבריטית "Crazy P", היה אפשר לחוש בפקיעת אנרגיות שאפפו את האירוע כולו. אי אפשר היה לטעות, האוויר הוטען בחשמל. היה זה מפגן כוח, שמעבר לפירוטכניקה ועשרות הדגמים שהוצגו בו, גם סימל את השיפור המשמעותי ביותר שעשו קסטרו ברמת הקולקציה עצמה. במחיר הסכנה בלהיות 'מתקדמים מידי' עבור קהל היעד, אולי הפחד הגדול ביותר של קסטרו, הבינה רשת האופנה שהיא יכולה להרוויח הרבה יותר, אם תדבק באופנה שעושה איזשהו הבדל, כזו שתבעט ממנה באופן סופי את התדמית השמרנית שדבקה בה. זו הייתה קולקציה שהציבה כמעט לכל אורכה רף חדש של רעננות, אדג' וסקסיות, שביטאו באופן מדויק למדי את ההתרחשויות המהותיות ביותר שעוברות על עולם האופנה.
הבשורה המרכזית נישאת בקו המתאר הכללי של הבגדים, שחותר לדבר אחד להיות בלתי עקבי בכוונה. מישהו שיחק עם הנפח של הבגדים: פריטים צמודי-עור שודכו לבגדים רחבים באופן מופגן ולצידם הופיעו שוב ושוב בגדים באורכים מנוגדים. צללית גבעולית נזרקה מחוץ לדיון הנוכחי, וזו הייתה הפואנטה שייצגה את הפרופורציות החדשות של האופנה העכשווית. חצאיות קלוש רחבות נלבשו עם טישירטס בגזרת אוברסייז ומנגד, ככל שקו המותניים עלה בהתמדה, כך התקצרו החולצות, שזכו לגזרת "cropped" ממזרית שהסתיימה מתחת לחזה.
שלא במקרה, נפתחה התצוגה עם קבוצת הג'ינסים, אחד הפרויקטים שקסטרו קידמה ביתר כוח בשנה החולפת. אם החורף האחרון עמד בסימן מראה תעשייתי, ראשוני וכהה, אז הפעם היו אלו בדים דקיקים, שטופי שמש ושטופי חול, שנכנעו לתנועת הגוף והרוח. זוהי עונה נוספת שקסטרו ממשיכים את הטוטאל-לוק העשוי דנים, ואפשר היה לחוש בנסיון לחפש דרכו טריטוריות חדשות. מכנסי הרמון לגברים או טוניקות אווריריות בעלות מחשופים עמוקים, יצרו את השילוב המפתה בין אופנת-קצה לנינוחות קיצית. אצל הנשים אלו היו מכנסיים בגזרת Loose בלונית, עם תיפורים דקים מסביב למותניים או שמלת מחוך בעלת חצאית קצרצרה עשויה רבידות-רבידות, כזו שרפררה אל מראה ה-המערב הפרוע שמקדם העונה הקו הצעיר של דולצ'ה וגבאנה.
קסטרו מן הציעו את קרקס הביזאר המענג של האירוע, שמנע מהקהל להישאר אדיש למתרחש על המסלול. אחרי תקופה לא קצרה, בה בחרו המעצבים לחקור את מרכיבי הבסיס של הארון הגברי (ובאותה הזדמנות לבעוט את החליפה למרכז התודעה של המיינסטרים), המראות שנצפו על המסלול הוכיחו שהם יותר מלהוטים לקחת חלק "באבולוציה של עולם האופנה הגברי", כפי שתיאר שגיב גלעם, ראש מעצבי קו הגברים, את שינוי הפרופורציות הרדיקלי שחל בה. אבולוציה? אולי מדויק יותר לכנות את מה שעובר על קסטרו-מן בשם 'רבולוציה', מהפכה שהשכילה להוציא אותם, מאזור הנוחות שלהם, ומאפשרת להם לגעת במגמות שעדיין לא הבשילו לחלוטין בתודעת הכלל.
בחלוקה גסה, קסטרו-מן היו קשובים הפעם לשני עולמות מנוגדים. אג'נדת השוליים הכוחנית המגיעה מבית מדרשו של ריקרדו טישי לז'יבנשי, הופיעה במלוא עוזה באוסף פריטים מונוכרומטי. מכנסי שרוואל שחורים, שמפשעתם מדלדלת כמעט בקו הברכיים או מכנסיים קצרים סינתטיים הנלבשים עם טייץ, כטייק עוקצני ואפל על לבוש הספורט, שהופיעו בצמידות לחולצות טי בלוניות וגופיות רחבות בעלות רכיסת כפתורים א-סימטרית.
חלקה השני של הקולקציה בישר על פריחה מטורפת, מעין קקפוניה מבורכת של צבע וצורה. טוניקת קפוצ'ון אוורירית ופריכה, בצבע צהוב בהיר, או גופיות בצביעת תאי-דאי רפויות במחשופי-כפתורים עמוקים, ביטאו היטב את הטון הסקסי של נערי החוף, בבגדיהם צרובי הים, באופן שהדהד את יצירתו הרלוונטית של תומאס מאייר ל"בוטגה ווטה". השחרור ממשטר 'הסקיני רוק-אנד-רול', קיבל לפתע צורה ממשית.
אם קסטרו-מן סיפקו פגזים בזה אחר זה, בשטח הנשים ניכרה בעיה קלה של עריכה, שאיפשרה להעלות על המסלול מספר רב מידי של מראות, וחיבלה בהישג המרשים של הקולקציה כולה. ועדיין, במבט רוחבי אפשר לומר שבין שלושת הקודקודים שתיזזה הקולקציה הפרחוני-לטיני, צבעוניות ה-"nude" ההכרחית לעונה והמראה טבעי והמחוספס - היא המיסה את הטרנדים וניקזה אותם לאפיקים הנכונים.
תחת מקומו של המראה המלאכותי של העשור הקודם, זה שהתכתב עם האייטיז הסינתטי, ניטים, וגזרות נוקשות, קם ועולה אפיל נוח ומתוחכם בהרבה. הקשר לטבע היה כמעט בלתי נפרד, ויצר מעין סיפור מסגרת של מסע בשטח. מגמת ה"יוטיליטי" (קטגוריה שאפשר לתרגם כ'שימושי'), שקודמה בבתי האופנה רבים, החל מ'סלין', דרך 'קלואי' ועד 'לואי ויטון', הופיעה בדמות שמלת ספארי בצבע בז' עמוק או חצאיות קלוש במותניים גבוהים הנרכסת בחזית כפתורים, שנלבשה עם חולצות כפתורים לבנות ודקיקות וחולצות טי ענקיות, חושפות-כתף. הסגנון הנשי גולם דווקא מתוך הפסים הנקיים, הלא מגונדרים, הפשוטים לכאורה. מנגד הקבוצה המכונה מסיבת תה "Tea Party", שלקחה את הטבע למחוזות פרוורטיים יותר. שלל בדים פרחוניים עזים ומחוכים, היו אמורים לבטא את הקיק המיני של טרנד "הלבשה תחתונה כעליונה". בחלק מהמקרים, כמו בשמלה הדוקה ובחצאית שרופדה בתחרה מציצנית, זה יצר את עסיסיות המתבקשת. באחרים, העושר הטוטאלי, הדקדנטי והמוגזם שמחייב מראה מהסוג הזה, רוכך לכדי שמלות ג'רסי פשוטות למדי בגזרתן, ובכך החטיא את האפשרות הגדולה הגלומה בו. במסיבה הזו של עליסה, לא היה דבר פרוע.
אבל הרושם הזהיר תוקן כשעלו ניצוצות צבעי העירום. אלו כיסו שמלות אוריגאמי קצרצרות, חושניות, או חולצות טי ומכנסיים הדוקים עשויים עור, בדומה לדגמים של פיבי פילו ל'סלין', ועוררו חיוניות מפתה, שהדגישה את קימורי הגוף הנשי. שילובם של פריטים שחורים, כמו מכנסיים אתלטיים צרים מאוד או בלייזר נטול שרוולים, הפך על גופן של הדוגמניות לבלוקי צבע חדים, שהדגיש כל מרכיב במראה הכולל. אפשר רק לומר, שהיה בחלק הזה, הטוב של התצוגה, את התמצית שהופכת אופנה להכרחית.