אליס, מי זאת אליס לעזאזל?

דגם עצום מימדים של רגלי אליס, שגרר מבטים חוזרים ונשנים למתרחש מתחת לחצאיתה, ומארחים מחופשים לדמויות מפתח מתוך הסרט "אליס בארץ הפלאות", קידמו את המוזמנים למשתה הענק שקיימה קסטרו בסניף דיזינגוף אמש (24.2). אירוע שנערך, לפחות באופן רשמי, לרגל השקת מיני קולקציה המבוססת על אימג'ים מתוך הפרויקט המדובר של טים ברטון. אין ספק – עולם האופנה מוצא עניין מחודש בפנטסיה הגרפית הפרועה הזו. הסרט, שעתיד לצאת לאקרנים רק בחודש הבא, כבר כלכל מספר לא קטן של הפקות שנעשו בהשראתו. הוא אף שימש כמעין חומר רקע מופשט לקולקציית הקיץ התזזיתית והיצרית של ורסאצ'ה, שהייתה כה צבעונית ומגרה, עד שרימזה כי למעצביה היה חיבור הדוק למדי עם עשן-ההזיה של הזחל.

קסטרו, במובן הזה, עשו את המובן מאליו, וניסו לתת את האינפוט שלהם לשגעת העולמית, בעודם הראשונים בארץ שקיבלו את הזכויות לשימוש בגרפיקה ובדמויות של "אליס בארץ הפלאות". הקולקציה מורכבת בעיקר מחולצות טי, שאליהן נוספו מספר דגמים של תחתונים מודפסים לגברים ותיקי בד פשוטים. חולצה מכובסת בעלת מעין כתם דם והכיתוב !off with his head, או צדודיתו הפרוורטית של הכובען המטורף המודפסת על אחרת, מייצגות את הכיוון הכללי, שנע בין ציטוט של משפטי מפתח מתוכו לבין הפשטה של תמונות מהסיפור (כשבאופן טבעי, חיוכו השקרי של חתול הצ'שייר שובה מכולם).

קסטרו מעידים על עבודה דקדקנית בייצור, שהצריכה תהליך קבלת אישור ממשרדו של טים ברטון על כל דגם. ההשקעה ניכרת, ובאה לידי ביטוי בעיקר בכך שרבות מהחולצות עשויות במראה משומש ודהוי בכוונה, מכובסות בשטיפת אסיד, או עברו מספר לא קטן של צביעות והדפסים בניסיון להגיע לעושר הוויזואלי המאפיין את עולמם הפסיכדלי של לואיס קרול וברטון.

כל זה טוב ואולי אפילו די יפה, אבל האם יש כאן גם ערך אופנתי? האם בכוחו של הפרויקט הייחודי הזה, שהושקעו בו אנרגיות רבות כל כך, לקדם את קסטרו למקום חדש או להאיר זווית לא מוכרת בה? צבעוניות ככל שתהיינה, פרויקט חולצות הטי הזה רובו ככולו יח"צנות אגרסיבית, חלק מהמכונה המשומנת של דיסני, ומצד שני, ניסיון פשטני לרכיבה מסחרית על גל הרחש העולמי. החולצות, התחתונים והתיקים יימכרו במהרה, ערכם הכלכלי גבוה וגם אם הם מקושקשים למדי הם מעוצבים תוך מחשבה מעמיקה. אבל זה לא אומר כלום; עצם העובדה שחלק מהחולצות היו יכולות לשמש בקלות כפוסטרים לסרט, הופכת את התוצר הסופי למעין מרצ'נדייז, המסתכם בפרסומת לבישה שמקומה בדיסנילנד ולא בחברת אופנה המתעתדת להוביל את השוק.

ועם כל זאת, סביר שאירוע גדול כל כך, עבור קולקציה המסתכמת באוסף חולצות טי, הוא כיסוי לדבר אחר לגמרי, לכוונה שלא דוברה בקול רם. הרי בקסטרו יודעים שקולקציה בסדר גודל כזה אינה מצריכה מסיבה גדולה כל כך. מספיק להיזכר בחולצות הטי שנעשו בהשראת הסרט רובוטריקים והושקו בדממה, כדי להבין שיש כאן אג'נדה אחרת. אולי הקהל האלטרנטיבי, האדג'י והחתרני לכאורה שפקד את המקום אתמול בערב, יכול לספק את התשובה, בעיקר משום שמעולם לא נמנה בעבר על רשימת המוזמנים הקלאסית של קסטרו.

מסיבת התה הפרועה-אך-לא-מדי, ניסתה לעשות בעיקר דבר אחד: לחזר אחר הליבה הקשה של אנשי הקצה בעיר, ה-arty types שקסטרו מעולם לא הצליחה ללכוד ברשתה. זו הסיבה ש"סלון ברלין", אותה מאורת היפסטרים אלכוהולית שמהווה פסבדו-שוליים, הופקדה על האירוח באקט מרתיע של התחברות עם ה"שטן" האישי שלה, ואת המוזיקה סיפקו No Moon, שרחוקים למדי מהגדרת המיינסטרים. הקהל שהגיע בעקבותיהם, איכלס את סניף הדגל של קסטרו בטיפוסים שהוא לא מורגל בהם. אין לשכוח לרגע - היחסים שנרקמו כאן הם רק ללילה, סטוץ חסר רגשות. מחר בבוקר, ספק אם אחד מהם ישוטט ברחוב לבוש בחולצת אליס או בכל תוצר של רשת. כי כדי להיות קול באמת, משאת נפשה הגדולה של קסטרו (שכבר הוכיחה את עצמה בתצוגת הקיץ האחרונה), לא מספיק להזמין בכסף ומשקאות את הקהל הזה, צריך למצוא את הנוסחה, וכדאי גם את הבגדים, שיגרמו לו להגיע לבד. מרצ'נדייז לסרט, הם בינתיים לא התחלה מבטיחה.