פי שלושה ממשקל גופה, זו הייתה כמות הבגדים העצומה שעטתה על עצמה דוגמנית-העבר קריסטן מקמנאמי בתצוגת האופנה המופרעת שהעלו אתמול (6 במרץ) ויקטור ורולף, במסגרת שבוע האופנה בפריז לחורף 2010. הקונספט לשחזר את רעיון תצוגת הבבושקה שהעלו לפני עשור.
מקמנאמי עלתה על המסלול, כשהיא עטופה שכבות על שכבות של מעילים ובגדים אחרים, כשצמד המעצבים עוקב אחריה. לאחר הסיבוב הראשון, כשהיא נראית ספק טנק ספק טווס שפירש לא נכון את חוקי התשוקה, הם הפשיטו אותה מהמעיל הראשון, והלבישו אותו על דוגמנית צעירה יותר שעלתה ובאה, וכן הלאה וכן הלאה, כשהתצוגה עצמה נוצרת, באופן ליטראלי, מתוך גופה של דוגמנית-האם, עד שלבסוף נותרה מקמנאמי כמעט וערומה.
ואז, הכל חזר על עצמו, רק בכיוון ההפוך, צמד המעצבים החזירו לאשה את בגדיה בדיוק באותו התהליך. האם ניסו לומר משהו על האופנה ועל הדרכים בה השראה פושטת את ידיה העצומות לכל עבר? או לנסות ולעמוד על הדרך בה ההיסטוריה, והאופנה הבלתי נפרדת ממנה, חוזרות על עצמה? אולי. אבל כהרגלם בקודש, המעשה של ויקטור ורולף נועד להישאר מעט סתום. סתום, ועוצר נשימה, מעמיד אופנה המציצה באופן בוטה תוך רצף הזמן.
