צלם האופנה הפרובוקטיבי טרי ריצ'רדסון, הידוע בחיבתו לצילומי עירום ופריימים מיניים במיוחד, עסוק בימים כתיקונם בצילום הפקות אופנה נחשקות עבור 'ווג', V ו'הארפר'ס באזר', בייצור קמפיינים לבתי האופנה הגדולים בעולם (ביניהם טום פורד, גוצ'י, ג'ימי צ'ו) או בתיעוד מופעים של מיניות רדיקלית. אבל בימים אלה הוא מוצא עצמו עסוק דווקא בסערה תקשורתית שפרצה סביבו, שרובה ככולה עוסקת בהתנהלות המינית הבלתי הולמת שלו כלפי מושאי הצילום שלו.
תחילתה של הפרשה נעוצה בהאשמה ציבורית של דוגמנית העבר הדנית (שהפכה ליוצרת סרטים) רי ראסמוסן, שהטיחה בצלם הניו יורקי, בפניו ועל גביו של מדור הרכילות Page six של ה"ניו יורק פוסט", כי "הוא לוקח בנות צעירות, ועושה עליהן מניפולציות כדי שיורידו את הבגדים... המראה שלו [הסגנון] הוא בנות שנראות צעירות מידי, מנוצלות, נראות כמו מכורות להרואין..."
האמירה הזו, שחלק גדול מתעשיית האופנה בארה"ב ראו בה כבקיעת סדק במסך השתיקה שאופף את יצירת העבודות של ריצ'רדסון, גררה אפקט מיידי. פחות משבוע אחרי התקרית קמה אשה נוספת, ג'יימי פק, שטענה על גבי The Gloss כי מאחוריה סיפור בעל רקע דומה. תוך שהיא מפרטת את הדקים שבפרטים סיפרה כי בגיל 19 הצטלמה עבור הצלם, באופן שמתאים למינון האוטוביוגרפי הגבוה בעבודות שלו. הרעיון היה שפק 'תצלם' את ריצ'רדסון העירום, והאסיסטנט שלו ינציח את הסצינה. על החוויה הזו אמרה הדוגמנית, כי הוא "היה היחיד שגרם לה להרגיש שהיא צריכה שתי מקלחות".
מכאן, הדרך לדיון ציבורי סוער הייתה קצרה במיוחד. אנשים בתעשייה יצאו בהצהרות ש"כולם בתעשיית האופנה ידעו כי כי טרי ריצ'רדסון, 44, 'מתעסק' עם הבנות שהוא מצלם" וג'נה סוארס, עורכת האופנה של Jezebel, פרסמה טור נוקב בו הציעה לדוגמניות נוספות לבוא ולספר את סיפורן בהקשר הנוכחי, שסביבו, כך היא טוענת, יש קשר סוד הנגזר מכוחו העצום של הצלם.
אך למרות כל הטענות, כתב אישום פלילי לא הוגש עדיין, ושאלת ההסכמה לא הוכרעה. במקביל למתריסים, קמו מספר מגנים על שמו של ריצ'רדסון. נוט שיאר, הדוגמנית שגם מככבת בסרט new moon, ציינה כי "הוא לא לוחץ עלייך לעשות דברים על הסט שלא נוח לך מאיתם". כנ"ל גם הצלם ג'ון מרק שאמר "טרי הוא צלם מדהים. כל מה שקורה במהלך הצילומים הוא בהסכמה".
ריצ'רדסון, עוד לפני היותו צלם אופנה שתרם במידה לא מועטה לאופן שבו אופנה הומחשה עבור ההמונים, הוא גם אחד המתעדים הגדולים של הסקסואליות. העוצמה הגלומה בצילומיו מעוררת וחושפת את הפראי, הדקדנטי וחסר הגבולות, שביופי האנושי. כפי שדפדוף בספרים האוצרים את עבודתו מגלים, טרי ריצ'רדסון עסק לא מעט בעצמו, ובאופן שבו מיניות לא מפסיקה להעסיק אותו. בראיון הוא אמר בעבר: "בהתחלה רציתי רק לצלם כמה צילומי עירום. אז גם אני התפשטתי. גם נתתי את המצלמה לדוגמנית שתצלם אותי... זה הכל בשביל ליצור אווירה, לגרום לאנשים להתרגש.... אני לא חושב שאני מכור לסקס, אבל יש לי את העניינים שלי...".
הניסיון העיקש של רבים לקשור בין אופי הצילומים של רידצ'רסון, לניצול דוגמניות, נותר מעט משונה. סגנון עבודתו הבוטה ועוכר השלווה נמצא באוויר העולם כבר שנים רבות, ונראה כי העובדה שבעולמו היצירתי של ריצ'רדסון כולנו אובייקטיים מיניים, ובעיקר הוא עצמו, נשכחה מן הדיון, כמו גם הגברים הרבים המאכלסים את הצילומים שלו. הרבה יותר קל לטעון, בעיקר פוליטית, שיש כאן הצגה מעליבה של נשים על ידי ממזר, מאשר לדבר על האמנות עצמה, שהיא אינה כזו, ובנפרד - על האדם המפיק אותה.
בלי להכריע בשאלת האשמה או החפות, הניסיון של רבים בתעשיית האופנה להשתמש בקלישאה ולומר "הכתובת הייתה על הקיר" עלול להיות גם מסוכן. משום שהוא תורם רק לדבר אחד; לגרום לצדקנים להניף את דגל ההתחסדות, להסיט את הדיון מסוגיות עקרוניות הקשורות ברצון הפרטים וחופש ביטוי, ולהקשות על קביעת קו הגבול התוחם מעשים לגיטימיים ממעשים אלימים. אין שום קשר, בתיאוריה, בין צילומים מיניים, פרוורטיים ועליזים ככל שיהיו, לבין ניצול בפועל, שהוא פסול ללא עוררין. האחד אינו תלוי בשני, האחד אינו מייצג את השני, בניגוד לסמיכות שרבים מנסים להוכיח. רק המתחסדים ישכנעו אחרת.
