פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שופינג בטראבין

      מדור 'המצפן האופנתי' מורה הפעם לכיוון דרום, אחרי שיצא לשופינג בסיני וחזר עם מלא פריטים שנקנו תמורת לירות מצריות במקום שנקרא "נחלת בנימין"

      סיני. פסח. חוף קומקום טאלטע. חול, חול ועוד קצת חול בעיניים. המצפן עושה רימייק ליציאת מצרים, הפעם ברוורס, ונכנס למצב צבירה פזור נפש אל מול הגאות והשפל. על החזה הצרוב, כוויות שמש. על החוף, קאסט מרשים של בריות מרהיבות מרחבי הארץ וברלין וכלי נגינה עם שמות מעוררי תיאבון של חטיפים (שומשמיה, למשל), שמנגנים מבוקר עד ליל. הוא גיטרה, היא כינור, והמצפן מזייף בכיף.

      אדי מתארחת במצפן האופנתי (דנה מאירזון)
      (צילום: דנה מאירזון)

      בבוקר הראשון, פקחנו עין עצלה כדי לגלות על החוף את עדי גבאי האנרגטית, מעין פחית רד בול עם רגליים ובחורה שבשום פנים ואופן אי אפשר לצמצם למאה מילה. היא תל אביבית, עוד מעט בת 40, אמא לזהר יפה התואר, פעם שישית השנה על החוף. חוץ מממשחק בהצגות ילדים וזריית אבק כוכבים על סטארים בהתהוות, היא גם גרפולוגית מחוננת, ובימים אלה כותבת ספר ילדים על הצב האיטי, שאיבד את ביתו ומבין אט-אט (בכל זאת, צב) מהו בית אמיתי. וזה ממש על קצה השקפקף.

      שמלה. 200 לירות מצריות (דנה מאירזון)
      (צילום: דנה מאירזון)

      "לא בדיוק לוקיישן שמצטיין באופנה", חשב המצפן לפני שיצא לסיני, והתבדה בגדול. כיף להתבדות. הבדואים האלה יודעים להתלבש בסטייל – גלביות ארוכות ומגוהצות, כאפיות כרוכות על הקודקוד ומוסטאשים משורטטים. הלוואי על בני ישראל, כמו שאומרים בז'רגון התנ"כי. במעמד זה, לקחנו סטיפה של שטרות ויצאנו לדרך אל עבר שוק טראבין, לחפש לנו עגלי זהב, או לפחות עגילים.

      תיק. 20 לירות מצריות (דנה מאירזון)

      זהו שוק שמיועד לתיירים, אבל בואו נקרא לסחלב בשמו – זה מה שאנחנו. הוא קצת עצוב ומוכה שממה כך שכשהגענו, השמחה היתה רבה: מוזיקה נשמעה מהרמקולים בקולי קולות, וכל הרוכלים יצאו לשדרה בצהלולים, מוחאים כפיים לעדי שהחלה לענטז במרץ.

      תליון קומקום. 75 לירות מצריות (דנה מאירזון)
      (צילום: דנה מאירזון)

      החנות הראשונה בשורת החנויות נקראת במפתיע "נחלת בנימין". מוביילים מכוערים מעיסת נייר לא היו שם כמו במכורה, אבל מצאנו תיק צד אייטיזי למראה עם כתב חרטומים פופ-ארטי, שלאחר מיקוח עם סעיד ועדנן, הבעלים, עלה לנו 20 לירות (מינוס אלפיים גמלים).

      בדואי חתיך (דנה מאירזון)
      (צילום: דנה מאירזון)

      בחנות הבאה אחריה, איתרה עדי שמלה ששבתה את לבה, עשויה בד מבריק ומפוספס ושזורה פאייטים, רקמת יד ומה לא. המצפן זרם איתה (סיני וזה). היא עלתה לה 200 לירות. באותה חנות מצאנו גם חצאית מסנוורת שעשתה לנו פלאשבק לאייטיז ולפלאשדאנס, מבד שחור-ורוד זוהר-ירוק זוהר-צהוב זוהר. שילמנו עליה 30 לירות ולא ידענו נפשנו מאושר. על הדרך אספנו עוד כמה תיקים עם שיק מצרי, כולם ב-20 לירות.

      תיק. 20 לירות מצריות (דנה מאירזון)
      (צילום: דנה מאירזון)

      בחנות האחרונה בשורה איתרנו תליון מקסים של קומקום כחול ועטור פרחים, שעלה לנו 75 לירות. הבטנו השמימה במבט של "באמא'שך, אלוהים?", והלכנו לפגוש את סמירה, השקנאי המזדקן של נואיבה. המצפן מנער את החול מהנעליים וחוזר לשגרה. סלאמתק.

      חצאית. 30 לירות מצריות (דנה מאירזון)
      (צילום: דנה מאירזון)
      תיק. 20 לירות מצריות (דנה מאירזון)
      (צילום: דנה מאירזון)

      מה, כמה, איפה

      תיקים: 20 לירות
      שמלת פאייטים: 200 לירות
      חצאית בצבעים זוהרים: 30 לירות
      תליון קומקום: 75 לירות

      שוק טראבין, נואיבה. מצרים.

      סמירה מתארחת במצפן האופנתי (דנה מאירזון)
      (צילום: דנה מאירזון)