אריזות ומיתוג עצמי, זהו הנושא בו בחר לעסוק הקיץ מותג האג'נדה "קום איל פו". גם בסיבוב הנוכחי מעדיפות בנות המותג לרפד את התוצר האופנתי שלהן בעשרות אמירות במקום לתת לו את היכולת לדבר בעצמו. באופן אירוני, באותו האופן שבו על קירות החנות ישנה רשימת מכולת מובלטת של מעשי החברה הטובים (חשובים וקריטיים - מתרומות ועד פיקוח על סחר הוגן), נדמה שהדבר העיקרי ממנו חוששים בבית האופנה הזה, הוא האופנה עצמה. בקולקציות הפונות לנשים שבעות, החשות עצמן אינטלקטואליות, כשלמעשה הן תוצר של המניפסט הפמיניסטי הזול ביותר בנמצא, קום איל פו מנציחות למעשה את התפישה הרווחת שאופנה היא תרבות אמנותית נחותה.
כמדי עונה, דאגו בקום איל פו לטבול את היצירה האופנתית באפיל אקדמי מתרץ: ממאמר פותח של ד"ר קציעה עלון לקטלוג קיץ 2010, שדן בין היתר במיניות גמישה וביכולתם של בגדים להביע תפיסה מגדרית, ועד הקטלוג עצמו, שהוא למעשה תערוכה של הצלמת מיכל חלבין, שכמעט כולו מתעד דוגמנים גברים הלבושים בבגדי נשים מהקולקציה החדשה. כל דבר שיבטיח, שכאן לא מוכרים חלילה "רק אופנה". חבל, כי לפחות בליין 'בגדי הערב' של הקולקציה האופנה מספיקה לחלוטין, לא נזקקת לא לשחקני חיזוק ולא לדיבורים עלומים על שורשי הבידול העצמי בשבטים באפריקה.
המעצבת אירה גולדמן חקרה את מושג המיתוג, לאור השאלה כיצד חופש בחירה ואופנה אינדיבידואלית אפשרית מתוכו. בהתאם, הבגדים העונה מדמים אריזות, יצירות תלת מימדיות מפעימות ומחושבות שהדגישו את הטרנספורמציה שעברו מחומר דו מימדי. כך, מתחלקת הקולקציה באופן ברור בין אריזות שי מצועצעות לקרטונים פשוטים, הבנויים באופן מושלם: שמלה שחורה בקווים נקיים, שעל חזיתה נתפרו ורדים צפופים; חולצה לבנה מכופתרת ששרווליה דימו מעין קופסאות תפוחות כקריצה חצופה לטרנד הדגשת הכתפיים; או חצאית עיפרון המלווה בחגורת פפיון ענקית, המתפקדת כאזכור בומבסטי לסרטי נוי. האפילה על הכל שמלה שחורה עשויה טאפט, שכאילו נוצרה מחתיכת בד שעברה מניפולציות 'קיפול והדבקה', שמרקם הבד הצפוף שלה דימה מעין טקסטורה של עץ מלוטש, מגע שהזכיר מרחוק את האפיל האימורטאלי של "לנווין".
להוציא שמלת ספארי בצבע כחול-פטרול, הקורצת למעין מעיל טרנץ' וחולצת טי בעלת צווארון סירה המשווה מראה של צוואר אריסטוקרטי, קולקציית הקזו'אל נופלת באופן משמעותי מזו של בגדי הערב. לרוב מדובר בגרסאות מעודנות מידי, חסרות אחיזה של מכנסיים בגזרה רחבה למדי וקרדיגנים, או סריג א-סימטרי ארוך, היוצר צללית תמנונית מעוותת, תחתיה מציצות רגליה הדקות של הדוגמנ/ית. אלו הם בגדי נוחות, יותר מאשר אופנה. ככאלו, אין להם ערך מוסף בבית אופנה שאפתני ועקרוני כקום איל פו.
השימוש השחוק בטריק האנדרוגניות המיושן, בו לא ברור האם מצולמי הקטלוג הם דוגמנים או דוגמניות, אמור ליצור אווירה של יצירה רדיקלית, אך יוצר בדיוק את האפקט ההפוך. במקום אופנה חתרנית קום איל פו מתרכזים בעשיית קולות חתרניים, המעוררים דווקא את אופיים הנורמטיבי של הפריטים עצמם. הקולקציה, שחלקה הגדול הוא מופת של עיצוב מושכל ולעיתים קרובות גם מהפנט, נחבלת משום שמנסים לדובב אותה באמירות שגדולות עליה בכמה מידות. הרי זו אינה אופנה מהפכנית, אלא דווקא כזו המצייתת היטב לכללי המשחק המקובלים. ואין כמו הנערים הלבושים בבגדי העונה כדי להמחיש עד כמה רחוקים העיצובים מהגוף הנשי הקמור-קעור והאמיתי.
מחירים
ז'קטים: 890-3,300 שקלים; מכנסיים: 690-1,100 שקלים; מעילים: 1,590-3,500 שקלים; טישרטים: 199-620 שקלים; שמלות: 660-1,990 שקלים; חצאיות: 790-1,390 שקלים; חולצה מחויטות: 690-790 שקלים; קרדיגנים: 490-990 שקלים.