מרגרט ש', אשה נדירה לכל הדעות, טוענת שצריך שלושה דברים בלבד כשטסים לחו"ל - כרטיס טיסה, דרכון וכרטיס אשראי. הגישה שלה, כמו אישיותה המדהימה, תמיד מסעירה אותי. אני מסכימה שמינימליזם הוא רעיון מבריק במיוחד, אך מתנהלת בחיי בדיוק הפוך. מעבר לאישיותי האובר-דרמטית גם כל היתר בא אצלי בכמויות. מילים, מעשים, אוכל וכמובן פריטים. אפילו ללילה בצימר אני נוסעת עמוסה כמהגרת. וכך, בערב מוזר במיוחד בו כל השכונה הוצפה בריח עז של שריפה, נזכרתי כיצד לפני כמה שנים כשבלוני הגז הבלתי תקניים של מסעדת הג'ירף התפוצצו מתחת לחלוני בעודם זורעים אש והרס בכל מקום, מצאתי את עצמי רצה במדרגות עם איתמר בני על הידיים, ורק כשהגעתי לשדירה גיליתי שאני יחפה וכפות רגלי זבות דם מהזכוכיות שעליהן דרכתי בעודי נסה.
לאחר מכן כולם שאלו אותי בנסיון להצחיק - "איך זה שאת, בחורה שברשותה כל הנעליים שבעולם, רצת יחפה?" כי באותו הרגע מה שהיה לי חשוב זה להציל את איתמר ולראשונה, מי חשב על נעליים. בעודי מנסה לחשוב מחשבות חיוביות, למרות החרדות, מצאתי את עצמי תוהה עד כמה מינימליסטית אני באמת מסוגלת להיות או כיצד אפשר להיראות אלגנטית ובעלת שיק ייחודי עם המינימום האפשרי. למחרת, כשכרכתי צעיף כעליונית על נועם פרוסט המהממת עם תוספת של תכשיט קטן, קיבלתי את התשובה. לפחות עד התקף המקסימליזם הבא.
דוגמנית: נועם פרוסט ל'אלינור שחר'
צילום וסטיילינג: תמר קרוון
איפור: אסנת בית-און
שיער: יוסי טייר
פפראצי - 13.4.10
כלבה: דוגי טובת הלב; שמלה: הלנה; תיק: זארה; נעליים: מיו מיו (לפני 7 שנים); גרביים: דלתא