הרבה עבודות אמנות מרשימות, בעיקר בגודלן העל-אנושי, פזורות ברחבי האנגר העיצוב הגדול של MANGO, הממוקם בפרברי ברצלונה, רחוק מקהל הקונות ההומה של רחוב הראמבלה. אבל העבודה המעניינת ביותר היא זו המציגה 3 דלתות "מזויפות", שלא מובילות לשומקום, הממוקמות אל מול פני הבאים, אחרי שאלו עוברים את דלת הכניסה ומגיעים לקבלה.
כמו כל עבודת אמנות שאינה מוצגת בגלריה עם הסבר צמוד, גם זו נתונה לפרשנות חופשית של המבקר. יש כאלה שאוהבים את גורם ההפתעה, ויש כאלה שלא מחבבים את אי הוודאות ורוצים לדעת לאן כל זה מוביל. גם התחושות שמעורר ההאנגר המעוצב הזה לא זהות אצל כל אחד שמגיע לשם. יש כאלה שיחבבו את תחושת הענקיות ויש כאלה שיגדירו את אופי המקום כמנוכר.
המרכז בו יושבים למעלה מ-200 המעצבים של MANGO, הוא למעשה המוח שמפעיל את 1,400 הזרועות בדמות חנויות הפזורות ברחבי העולם. מלבד החלל הגדול בו יושבים המעצבים, תמצאו גם מתפרת דגמים וסאמפלים לתצוגות, עם תאי מדידה בהם יכולות הדוגמניות להדגים פריטים חדשים שונים, וחנות פיילוט המשקפת ברגע נתון איך מסודרות החנויות ברחבי העולם. חנות הדמה בגודל אמיתי, מצולמת בכל פעם שמתחלפת קולקציה והתמונות נשלחת לחנויות ברחבי העולם, כדי שכל מנהל בכל סניף של יידע איך הבוסים בברצלונה רוצים שהדברים יוצגו וכדי שאתם תיכנסו לכל חנות MANGO בפלנטה ותרגישו שהמקום מוכר לכם.
המחלקה הדומיננטית והמעניינת ביותר בהאנגר הענק הזה, היא כאמור מחלקת העיצוב. חבריה יושבים בשתי שורות ארוכות, בחלל אחד פתוח ועצום ונדמה שמעליהם תלויה עננה עם המילים 'מפעל' ו'פס ייצור'. כדי לשבור את תחושת הניכור, מוצעת לעובדים פינת השראה בעלת אופי חמים יותר, הממוקמת בגינה, ויש גם מפל מלאכותי וערסל מנוחה, השונה מאוד מאופיו הקורקטי והמפעלי של חלל העבודה. אבל אם מסובבים לרגע את הראש, נזכרים שוב שהכל עניין של פרשנות אישית. ל-MANGO יש הסבר רציונלי להעמדת הדברים ולעובדה שמסך המחשב של כל עובד חשוף לעין כל. המארחים מסבירים שהחלל הפתוח מחולק לפי עיצוב של ליינים שונים בכל קולקציה וכי המטרה היא לייצר אווירה של שיתוף רעיונות ואינטרקציה יצירתית. פה אין היררכיה, אומרים ב-MANGO, כולם יושבים במפלס אחד ולא בחדרים נפרדים בקומות שונות.
אפשר שלא להסכים עם הגישה ולהעדיף פינות עיצוב חמימות יותר כמו ב-H&M למשל (שבשונה מ-MANGO דוגלים בחלל עבודה בייתי יותר, הממוקם במרכז העיר שטוקוהלם), אבל עובדה שזה עובד. למרות שלא תמיד זה ברור איך מעשרות של מחשבים ואנשים המוצבים בשורה בהאנגר אחד כמו חיילים יוצאת קריאטביות כזו, החברה הספרדית שהוקמה ב-1984 על ידי האחים אייזר ונחמן אנדיק מונה אחרי 26 שנה חנויות ב-94 מדינות.
על שולחן אחד המעצבים מונחת נעל עקב מהקולקציה האחרונה של איב סן לורן, מה שמרמז שכל הסוד העיצובי טמון בטרנדים של מעצבי העל. גם סלסטינו גרסייה היועץ הקריאטיבי של MANGO יודע שהתפקיד המרכזי של המותג, כמו הרשתות המתחרות לה, הוא לתרגם את הטרנדים של האנשים היפים שיושבים בקצה מסלול התצוגות של פריז, למשהו עממי, נגיש. אבל "ההבדל בינינו לבין רשתות אחרות", הוא מסביר, "הוא בכך שאנחנו נותנים טאץ' אישי לטרנדים, תחושת בוטיק. אנחנו פחות מעתיקים אלא עוקבים אחרי טרנדים ונותנים להם פרשנות אישית משלנו. יש לנו כתב יד מאוד ברור. לכולם יש טרנדים אבל הגימור שלנו טוב יותר, לא טרנדי מדי ומחזיק מעמד. העיצוב שלנו של טרנדים לא ישיר מדי. הוא רק מרמז על הטרנד".
יש מקום להסכים עם גרסייה. העיצובים של MANGO באמת פיתחו שפה משלהם וסביר להניח שצרכני אופנה מצליחים לזהות פריט של המותג (לטוב ולרע) גם אם הוא תירגום של טרנד שאפשר למצוא ברשתות אחרות. הקיץ אתם יכולים למלמל את המשפט "זה כל כך MANGO" אל מול פריטים רומנטיים, צבאיים וסילואטות של שנות ה-50 עם מותניים גבוהים. סקרלט כבר תראה לכם איך.
הכותבת הייתה אורחת MANGO בברצלונה.
עוד בוואלה!
