במחוך שחור, ועליו שמלת תחרה שקופה ובלייזר גברי בטקסטורה מרצדת, פתחה מלאני פרס את תצוגת קיץ 2010 של יוסף, שהתקיימה בליל חמישי האחרון, במתחם התחנה החדש בתל אביב. במשך כמה רגעים נותרה פרס נטועה במקומה, בפאוזה דרמטית האמורה לייצר מתח, כשהיא משירה מבט אל הקהל, אוחזת בסיגריה אותה מצצה בפתיינות .
לא ניתן היה לטעות ברושם שביקש ליצור המראה הפותח. נראה כי כמו מעצבים רבים אחרים בזמן האחרון, ניסה יוסף לחקור את מושג "האישה הכוחנית", בימים בהם היא אינה נדרשת עוד לחליפות כוח או מעילי אופנוענים. אבל תוצאתה של הפתיחה הדרמטית התבררה כדרמטית מידי והדרך לקריקטורה המזכירה יותר מכל את סנדי מסרט הקאלט "גריז", הפכה קצרצרה. המגמה הזו, של פערים אירוניים בין היומרה הנוצצת למציאות הבלתי גמישה, שלטה בפרזנטציה כולה.
למעט אותו אקט תיאטרלי מוזר, חלקה הראשון של התצוגה צלח במידה. דוגמניות שדמו לכלות-אלמנות, עלו זו אחר זו, עם הינומה שחורה משובצת פאייטים, כשהמשחק היה חשיפת הגוף דווקא מתוך שכבות המכסות עליו. טול שקוף ותחרות מצויצות, הפכו לשמלות ארוכות כמסגרת רפאים לתחתוניות ובגדי גוף שנלבשו תחתיהן, וכך גם שמלות ארוכות, שסועות מכל כיוון, חושפות עצם בריח וירך. שיאו של אותו הסגמנט, שאופיין בצבע שחור והיה חלקה המרשים יותר של התצוגה, הגיח כשמלות מקרמה שקופות, א-סימטריות, שתחתן תחתונים גבוהי מותניים. הקהל, מסיבות ברורות, היה שבוי.
אבל ספק אם העירום הרב שליווה את השמלות, כמו גם הדיטיילים הרבים שאפיינו את הבגדים, שימשו ליותר מאשר הסוואה לבגדים שאינם בעלי עוצמה דומה לזו של הגוף החשוף. במבט לאחור הסתבר, כי החל מההצגה הקטנה, דרך הצורך ללוות כניסה של כל דוגמנית בהבזקי אור מהבהבים שהזכירו מעברים ברכבת שדים זולה ועד הבגדים הפומפוזיים עצמם כל אלו היו אפקטים שיצרו אשליה של אופנה גדולה ועצומה, כשזו על המסלול אינה כזו.
הפריטים הנסבלים בזכות איכויותיו המטשטשות של הצבע השחור, הפכו לאקוטיים בצבעים אחרים. בחלק השני, שלטו הצבע הזהוב והטקסטורה המבריקה. נהרות של בדי סאטן, כמכנסי הרמון רחבים, או כאוברולים הנקשרים ברבידות בד מתחת לחזה, שטפו את המסלול. שמלות, שהותירו באוויר שובלים נחשיים של בד נוצץ, ועליוניות רקומות בחרוזים ניאו-שבטיים, סימאו כביכול את העין. אולם כאשר המבט התרגל לאור הבוהק, התגלתה לעיתים תפירה כה רשלנית, עד שחלק הישבן של בגד גוף אחד, המורכב טלאים גיאומטריים, הידלדל ונשרך בחוסר חן מאחוריה של הדוגמנית. המרווח בין הכוונה לעיצוב על המסלול, התרחב פי כמה.
תצוגת הקיץ של יוסף, שחגגה עשור לפעילותו השוקקת, הבהירה בעיקר דבר אחד לעיתים מרוב הרצון לעוצמה, מעצב אינו מכיר את מגבלותיו ועל כן נדרש להקסים את הקהל באותות ומופתים. לכלל הזה תאם גם החלק המסיים, הלבן והקתרזיסי, שניסה דרך שמלות שקפקפות להדגיש קפלי אוריגאמי חובקי אגן או קונסטרוקציות מורכבות. על המסלול הופיעו פריטים מורכבים כל כך, שרק העידו על חיפוש בלתי פתור אחר קונספט. את אלו מייצג נאמנה אוברול קצר, שמכנסיו הקצרים היו עשוי מעין משולשים שנתפרו כלפי מעלה ללא סיבה, בתופסת הדפס של אותיות שחורות וחלקו העליון קפוצ'ון מחודד ששיווה לדוגמנית חזות של פעילת KKK. הקשר בינו, לבין פריטים אחרים על המסלול, היה ונותר קטום.
אפשר שכל אלו הם רק תסמינים המבטאים דבר משמעותי יותר יוסף נתלה בגדולים ממנו. משחקי התחרה והקומבינזונים שהיו על המסלול, השמלות הזהובות או שזירת החרוזים השבטית, היו קרובים מידי גיאוגרפית למהלכים האחרונים של מעצבי-על, בניהם דולצ'ה וגבאנה או לנווין. בין אם מדובר בתרגום טרנדים לגיטמי, אפשר לחוש כי יוסף היה רוצה לראות עצמו מתקרב אליהם או לפחות לדמיין עצמו בבואתם. כל הכוונות היו בפנים: במיקום התצוגה, בתיאטרליות, בבדים, בצילום הקולקציה בפריז. אך הדבר שלהם מתאפשר, בעיקר בזכות אטלייה מצטיין, הוא קשה מאוד לשיעתוק. כרגע, זה אפילו בלתי אפשרי, ויעיד על כך הקטלוג עצום המימדים שאי אפשר אפילו לאחוז בו.
מחירים: חולצות: 600-1000 שקלים; שמלות: החל מ-800 שקלים; מכנסיים: 490-800 שקלים; ז'קטים 800-1800 שקלים.
דיזננגוף 213 ת"א; מתחם התחנה ת"א; רוטשילד 67 ראשל"צ
אל תפספס
