צל כבד

אתמול בערב, יום שני 7.6, התקיים בניו יורק טקס פרסי מועצת מעצבי האופנה של אמריקה (CFDA). כמדי שנה המועצה, המורכבת מכ-350 מעצבים אמריקאים מכל תחומי האופנה, מעניקה פרסים למעצבים הבולטים בקטגוריות מרכזיות, החל אופנת נשים ועד אקססוריז. הטקס מהווה את אחד מאירועי האופנה החשובים בארה"ב והפרסים המוענקים בו נחשבים כמשקפים היטב את הישגיהם האקטואליים של הזוכים בהם ואת הלך הרוח השולט בתעשייה האמריקאית.

הזוכים בפרסים הגדולים של הערב תאמו את הציפיות וההימורים שנערכו באתרי האינטרנט ובבלוגוספירה. כצפוי, מרק ג'ייקובס, שנבחר לאחרונה כאחד ממאה האנשים המשפיעים של המגזין האמריקני "טיים", זכה ובצדק בתואר "מעצב אופנת הנשים של השנה". מעבר להצלחתו הבין לאומית, אפשר שהשינוי הרדיקלי שהוביל בסילואט השפיעה על עצם בחירתו. בשתי התצוגות האחרונות שלו, הן לקו הנושא את שמו והן ללואי ויטון, ג'ייקובס קידם צללית מוצקה וסגפנית המאופיינת בחצאית A המסתיימת מתחת לברך, המרמזת על חזרתה של נשיות אלגנטית ונוקשה, שיש בה תווים של קלאסיקה סנטימנטלית.

פרס "מעצב הגברים של השנה" ניתן הפעם לדיוויד נביל ומרכוס ווינרייט, צמד מעצבי הלייבל הניו יורקי הצעיר יחסית "ראג אנד בון". המותג החל את דרכו בשנת 2002, עם קולקציית ג'ינס וחולצות טי, ומשנה לשנה התפתח במהירות תוך שהוא מבסס מראה מחוספס, המקבל השראתו פעמים רבות מביגוד צבאי. מוקדם יותר השנה נפתחה בסוהו הניו יורקי חנות נוספת וגדולה השייכת להם (קודמות לה שתיים בווסט-ווילג'), ובשבוע האופנה האחרון בעיר הם אף הציגו את קולקציית הגברים שלהם בנפרד מקולקציית הנשים. זהו צעד המעיד על התבססותם כאחד המותגים המתחזקים המשמעותיים של ארה"ב. לראייה, הם החלו מוכרים את בגדיהם גם בערים שמעבר לים, כשלאחרונה הצטרפה להם נקודת מכירה בפריז. על אף שהעיצובים נגישים יחסית, שומרים תמיד על מימד פרקטי המתרחק במכוון ממצועצעות, יש בהם את השילוב האולטימטיבי - הגראנג' המלוכלך של הדאון-טאון פוגש חייטות משובחת.

את הפרס על מפעל חיים על שם ג'פרי בין קיבל מייקל קורס, ששמו נישא מחוץ לגבולות היבשת במיוחד לאחר הצלחתה של התוכנית "פרוייקט מסלול", בה הוא משמש כאחד השופטים העיקריים. קורס מציין בימים אלו כמעט 30 שנות פעילות בתחום האופנה. עיצוביו מזוהים פעמים רבות עם קלישאת חוג הסילון, המגלמים זוהר הוליוודי מתקתק. באותו הערב נצפתה גווינית' פלאטרו בשמלה שחורה אסימטרית בעיצובו, וציינה מול כתבי הטלווזיה כי "בעיצובים שלו יש משהו נכון תמיד... גם אחרי עשר שנים".

לצד קורס, זכתה דוגמנית העל אימאן, אישתו של הזמר דיוויד בואי, לפרס אייקון האופנה. על רקע המסך הוקרנו תמונות שונות מהסטוריית הדוגמנות המפוארת. בתגובה לפרס, היא אמרה לבעלה שנכח בקהל: "אתה כבר לא האייקון היחיד בבית".

החלק הנוקב, ויש שיאמרו המשמעותי ביותר, היה הרגע בו העניקה שרה ג'סיקה פרקר פרס מיוחד מטעם המועצה לאלכסנדר מקווין. לבושה בשמלת ערב ארוכה בעיצובה, פרקר התיימרה למנות את הישגיו יוצאי הדופן, ומיד לאחר הועלתה תצוגת אופנה קצרה, שהתמקדה ברובה בקולקציה האחרונה שנחשפה לאחר מותו. ללא קשר לסנטימנטליות העזה שאפפה את הרגע, צילו של מקווין העיק על שאר הזוכים במעמד – עיצוביו על הבמה שירטטו קו חד, דק אך בולט, המפריד היטב בין עבודתו של גאון קונספטואלי לבין האחרים. בלתי אפשרי להתחמק מן הקביעה עד כמה דלה נראתה עבודתם של הקולגות בהשוואה.

אבל הנקודה המעניינת ביותר שעלתה מן הערב, הייתה קשורה אל המעצבים הצעירים שזכו בה. ג'ייסון וו וריצארד צ'אי, שזכו בהתאמה בפרס סוורובסקי למעצב הנשים ומעצב הגברים או אלכסנדר וונג, שקיבל את פרס סוורובסקי לעיצוב אקססוריז, הם דור חדש של מעצבים אמריקאיים. לא רק בזכות גילם, אל בעיקר בדרך שבה הם מוכרים אופנה: עיצובים מושקעים מאוד ועם זאת לבישים ופחות אמנותיים, ייצור המוני, לעיתים במזרח, ותמחור שאינו זול, אך נמוך משמעותית ממעצבי-על. התוצאה קרובה למהפכה שייסד פיליפ לים - עיצוביהם נמכרים באופן טוטאלי בשכבת גיל של צעירים נחשבים בעלי הילה אינטלקטואלית. יש שמכנים זאת "אופנה עכשווית" (קונטמפוררי). מנגד יש שאומרים שמדובר "בחצי-יוקרה" וכי זו הסכנה האמיתית לבתי האופנה העיליים.