בהגיעי חזיתית ובמהירות בזק ליום הולדתי ה-42 החלטתי להרפות ולהודות: כן, שמי תמר, ואני פריטוהוליק. להבדיל משופהוליק, נהנית אנכי עד מאד לרכוש, אך המחלה האמיתית שלי היא לא גיהוץ הכרטיס אלא הריגוש שבאספנות. החדווה שבמציאת פריט שקוסם לי היא אינסופית. בין אם זה סריג שהיה זרוק על ספסל או תיק חדש מחנות, אני תמיד חשה שאני בעצם מאמצת עוד פריט למשפחה הגדולה ששמה הארון שלי. לכבוד אותו יום הולדת מדובר ולבקשת אנשים רבים, החלטתי לא להיגמל חלילה, אלא לשתף את כולם ברשימת פריטים שכבר שנים שלי ושמשמחים תמיד את ליבי:
1. באפריל 2006 רצתי ברחובות פריז לפגישה, כשלפתע ראיתי בחנות הנעליים heyraud זוג נעלי סטפס לבנות ענוגות. הן היו יקרות ואני הייתי באיחור, אז וויתרתי. 10 דקות מאוחר יותר שבתי בריצה, מיוזעת, ורכשתי אותן. במשך ארבעת השנים האחרונות לא היה זוג שחרשתי עליו יותר מהן ובכדי לשמח אותן הוספתי להן, כמובן, אחים ואחיות ראויים.
2. לפני כשנתיים נסעתי עם הבן שלי לשלושה ימי כיף בברלין. כמה שעות לאחר הנחיתה חליתי ונותרתי קודחת מתחת לפוך במלון. ביום האחרון, עדיין חולה, לאחר ביקור הזוי בלגו-לנד הגחתי סהרורית ל- H&M ומצאתי את הצעיף המושלם. הצבע: פוקסיה, ההדפס: מנומר, האיור: של שרשרת זהב.
3. רוב החגורות שלי הן מחנויות יד שנייה או משווקים. היקרות ביותר לליבי הן השחורה הקלאסית של ג'יבנשי, החומה עם אבזם הלב של מוסקינו, העבה (של גברים) מבית סלין והאדומה הדקיקה וינטג'.
4. תיק השאנל שלי, למרות היותו חיקוי, הוא כה שמח, צבעוני וגאה שהוא עומד בקנה מידה אחת עם הבלנסיאגה המעלף והאמיתי.
5. זוג ג'ינס הליוויס שלי, שרכשתי בגיל 16 בפריז, עשה איתי כברת דרך. איתו שבתי לארץ אחרי תשע שנים בניכר כמו עולה חדשה, אותו לבשתי ליום הלימודים הראשון שלי בבצלאל וגם עשור מאוחר יותר לדייט הראשון עם מי שנהיה האבא של הבן שלי. וכן, למרות שהוא גבוה מדי ולוחץ בצלעות, הוא עדיין איתי.
6. יש נעליים שלא צריך לנעול, רק להתבונן ולהעריץ. כאלו הן זוג נעלי העקב שהעניק לי לפני כמה שנים ויקטור בלאיש, פרי עיצובו, מתצוגת אופנה שלו באיטליה.
7. אין לי תכשיטים וגם לא הבנה רבה בהם אך כששרון, חברתי, הגיעה אלי שנה שעברה והעניקה לי שרשרת וינטאג' של שאנל, נכנסתי לעולם חדש. הו קוקו!
8. כשאופנת הגלדיאטורים החלה הסתובבתי בהבעת גועל בכל פעם שזוג שכזה חלף על פני. אך לפני כמה שבועות, כשכבר הגלדיאטורים מקיאים מעצמם על עצמם מרב האבסת ההמון בטרנד, ראיתי זוג גלדיאטורים של נייק. לבנות, כמובן, ואלופות.
9. כשמצאתי את השמלה הלבנה הזו בשוק הפשפשים, היא היתה ארוכה, מסריחה ומוכתמת. אספתי אותה לחיקי, העברתי אותה ניקוי יבש, קיצרתי אותה וכעת היא מחכה בארון, בתקווה שאולי, למרות סלידתי מחתונות, היא תהיה שמלת הכלולות שלי.
10. סוניה ריקל היא אחת המעצבות האהובות עלי. היא ג'ינג'ית, עקשנית ובעיקר שומרת שנים על הקו שלה מבלי להיגרר לשום טרנד חולף. סריגים, פסים ונשיות ענוגה. במשך שנים הייתי ממששת את הפריטים שלה אך יוצאת מהחנות עצובה כי ידי לא היתה משגת. הודות ל-H&M ולשיתוף פעולה מופלא איתה, יש לי סט ריקל קטן של סריגים. אז מזל טוב, בריאות וחמסה!
תמר והארון
ביום שבת, 19.6, אני נפרדת מחלק מפרטי העל שבארון שלי ועורכת מכירה.
לפרטים: tamar7@zahav.net.il
