שבוע האופנה לגברים, קיץ 2011, במילאנו נפתח אתמול (שבת) בבוקר וימשך עד יום שלישי ה-22 ביוני, כשלאחריו יפתח מיד שבוע האופנה בפריז. בעוד שבעונה הקודמת התעסקו רבים מהקניינים והמעצבים עצמם בשאלות הקשורות למיתון הכלכלי, ומכך נגזרו עיצובים חדשניים פחות, הפעם התפנו העוסקים המלאכה כדי לנסות ולהותיר את הרושם העמוק ביותר על הצופים ולהגדיל את רמת החשיפה של הקולקציות.
ניכר כי יותר ויותר בתי אופנה, בניהם דולצ'ה וגבאנה, ז'יל סנדר וברברי, עברו לשדר את התצוגות בזמן אמת באתרי האינטרנט שלהם (כך גם צפוי בשבוע האופנה של פריז). כמות הצפיות הגדולה שזכו להן התצוגות העיקריות, עליה אפשר ללמוד משיתוף הסרטונים באתרי תקשורת האופנה ובבלוגים, מהווה עדות לפופולאריות הולכת וגוברת מצידו של הקהל לצרוך את הפרזנטציות ולקיים דיאלוגים וירטואלים סוערים.
במאמצים לתפוס כמה שיותר, וכמו בתצוגת הנשים האחרונה שלהם, שברו בברברי את החוקים המקובלים. מיד בסיום תצוגת האופנה שנערכה אחר הצהריים, פתחה החנות האינטרנטית של המותג מחלקה מיוחדת לשבוע בלבד, בה נמכרים ברגע זה פריטים שנצפו מהמסלול. כזכור, הקולקציה שהוצגה (קיץ 2011) עתידה להיכנס לחנויות רק בסוף דצמבר הקרוב. במהלך הזה, ביטל בית האופנה את החלוקה העונתית, הופך אותה ללא רלוונטית, ולמעשה מימש את ההבנה כי התשוקה נשחקת עם הזמן.
יחד עם זאת, האפשרות למכור עכשיו את מה שהיה אמור להימכר בעוד חצי שנה וכחלק מקולקציה, שחקה דבר נוסף הפריטים כבר אינם מחויבים לשום תוכן עיצובי רעיוני. אולי זו הסיבה שהקולקציה עצמה שמרה על התמהיל המוכר: מעילי טרנץ' מטופלים באופן יוצא מן הכלל, בגזרות A, שחלקם מחופים כותפות ודיטיילים עשויים עור; ז'קטי אופנוענים קצרצרים, חלקם חסרי שרוולים מסוגננים בניטים שחורים; וגולת הכותרת, מכנסי טייץ ארוכים ומכנסי רכיבה הדוקים מאוד עשויים עור שנלבשו עם גופיות רשת אווריריות.
לעומתו, את מטלת הזיגזוג העונתי לקחה דונטלה ורסצ'ה, המנסה למצוא את שביל הזהב שיחזיר לבית האופנה את ימי הזוהר הנשכניים. הרכש החדש הוא המעצב מרטין בל, שעבד בעבר ב"דיור הום" ומחזיק גם קו משל עצמו. זו הקולקציה הראשונה שלו עבור ורסצ'ה, ואכן שינויים אינטנסיביים נעשו. אם בתצוגה הקודמת נזרקו הגברים של ורסצ'ה לעולם פסבדו-עתידני, הרי בסיבוב הנוכחי מתקיימת קפיצה בזמן אחורה. הקולקציה התזזיתית שהוצגה אתמול במילנו איזכרה במידה רבה את רעב הנעורים שאפיין את בגדי הגברים של דיור בתחילת הדרך, והייתה מעין פרשנות מחודשת לימי הזוהר של תרבות הגלאם של תחילת שנות השמונים. הסגנון, שאפשר לדמיין דרכו את דמותו של דיוויד בואי הצעיר, היה מוחצן ואמיץ: חליפות דקות עשויים בדים מבריקים, פרנז'ים שהתעופפו סביב מעילים ומכנסי עור, חולצות שקופות חסרות שרוולים, כשאת המגע המשלים העניקו תכשיטי כסף כבדים ונעליים מחודדות באופן קיצוני. הקולקציה הייתה ביותר ממובן אחד הצהרת כוונות עבור בית האופנה שנדחק לשוליים בשנים אחרונות. כפי שאמר זאת בל ל-WWD.COM "אנחנו מגיעים לדור חדש של גברים שרוצים לקנות ורסצ'ה כי זה קול".
אצל הזוג אופנתי המפורסם בעולם, דולצ'ה וגבאנה, ניכרה ספק השפעת ריאליטי ספק שיגעון גדלות. רגעים לפני פתיחת התצוגה, הוקרנה על מסכים שפוזרו לצד המסלול (וכאמור לצופים בבית), ההתרחשות שמאחורי הקלעים. כל מי שאי פעם רצה לראות את אחד המעצבים טופח על שכמו של דוגמן רגע לפני שזה יוצא למסלול, הגיעה עת מימוש החלום. זוהי לא הייתה ההפתעה היחידה באירוע, שהיה חלק מחגיגות 20 השנים לקו הגברים של בית האופנה - את הפסקול כולו שרה וניגנה אנני לנוקס בשמלה עצומה (חלק מהצופים העידו כי בתחילה היה נדמה שהיא יושבת על הינומת-ענק).
בדומה לדרך שבה שירתה של לנוקס הייתה בלתי מאוזנת, כך צרמה הקולקציה עצמה, שדמתה לבליל מכובס של השראות. במילים אחרות, דולצ'ה וגבאנה דבקו היטב במצ'ואיזם חסר התחתית המאפיין אותם. חליפות לבנות וצרות וסנדלים פשוטים עשויים חבלים, או מכנסיים קצרים שלוו בסריגים דקיקים בצבעים טבעיים. נרשמה תנודה קלה בצללית, והמכנסיים הפכו רחבים וקלים אף יותר. הפינאלה, שריכזה עשרות דוגמנים בחליפות שחורות סביב הזמרת הישובה על הפסנתר, הייתה מעין רגע מתקתק של התכנסות סביב עץ האשוח בחג המולד. מחומרים כאלה, לעולם לא נוצרת אמנות טובה.
